כל מה שחשוב לדעת על הפלה טבעית והפלה יזומה:
הפלה היא פליטה של התוכן ההריוני (עובר, שליה וקרומים) באופן טבעי (הפלה טבעית) או באופן יזום (הפלה יזומה) - לפני שההריון הגיע לשלב בו העובר מסוגל לחיות בכוחות עצמו.
הפסקת הריון בשלבים מאוחרים (מעבר לשבועות 24-23 להריון) דומה יותר לתהליך של לידה ומכונה גם "לידה שקטה".
הפלה היא אובדן של ההריון במהלך 20 השבועות הראשונים. מדובר באירוע שכיח שיש לו גורמים רבים. שיעור ההפלות הטבעיות נע בין 30% ל־50% מההריונות - ובמקרים רבים האישה כלל אינה יודעת שהייתה בהריון ושעברה הפלה.
הפלה טבעית, הקרויה גם הפלה ספונטנית, מתרחשת ברוב הפעמים כתוצאה מגורמים שאין לאישה שליטה עליהם.
הפלה טבעית יכולה להיות שלמה (פליטה ספונטנית של כל תוכן ההריון) או בלתי שלמה (חלק מתוצרי ההריון נפלט וחלק נותר ברחם). דימום מתמשך או דימום חזק יכולים להעיד על הפלה בלתי שלמה. במקרה כזה נדרשת לעיתים התערבות רפואית דחופה באמצעות גרידה כדי להוציא את השאריות של תוצרי ההריון.
לעיתים קרובות דימום הוא הסימן הראשון להריון שאינו מתפתח בצורה תקינה או להפלה טבעית. חשוב לזכור שדימום הוא תופעה שכיחה יחסית בשליש הראשון של ההריון - גם בהריון שעתיד להתפתח בצורה תקינה - ולכן אינו מבשר בהכרח על הפלה.
אף על פי כן, כאשר מופיע דימום בשליש הראשון, הסיכון להפלה עולה מעט ביחס לסיכון בהריון ללא דימום. לכן מצב שבו יש דימום במחצית הראשונה של ההריון (לעיתים מלוּוה בכאבים או בתחושת לחץ בבטן תחתונה) מכונה לעיתים ״הפלה מאיימת״.
בכל מקרה של דימום בתחילת ההריון יש להתייעץ עם רופא.
הריון כימי הוא סוג של הפלה טבעית. מדובר בהריון שאובחן רק באמצעות זיהוי של ההורמון בטא HCG בבדיקת דם, אך ההריון לא התפתח לכדי שק הריון. לכן זאת בעצם הפלה שמתרחשת בשלב מוקדם מאוד של ההריון, לרוב בסמוך למועד הווסת שהייתה צפויה להופיע אלמלא ההריון או זמן קצר אחריה. בשלב הזה עוד לא מתאפשר לזהות הריון בבדיקת אולטרסאונד, כלומר עוד אין ביטוי קליני כלשהו להריון.
הפלה נדחית (missed abortion) היא הריון שהפסיק להתפתח (עובר ללא דופק), אך תוכן ההריון עדיין נמצא בתוך חלל הרחם. לרוב מתגלה ההריון הזה בבדיקת אולטרסאונד שגרתית, בלי שהאישה חשה בשום סימן. לעיתים יכולה הפלה נדחית להיות מלוּוה ברמזים שההריון אינו מתפתח בצורה תקינה כמו דימום קל מהנרתיק, תחושת התכווצויות או הקלה בתסמיני ההריון (הפסקת הבחילות וההקאות, למשל).
המתנה להתפתחות של הפלה טבעית. השיטה הזאת רצויה פחות מכיוון שקשה לנבא כמה זמן זה ייקח, אם בכלל. המתנה ארוכה מדי כרוכה בסיכון שתוכן ההריון יזדהם.
הפלה יזומה היא פעולה שנעשית כדי לסיים את ההריון לפני שהעובר הגיע לשלב שבו הוא יכול לחיות בכוחות עצמו (לפני שמלאו 24 שבועות הריון). ההחלטה אם להפסיק את ההריון באופן יזום היא של האישה ונובעת לרוב בשל אחת מ־2 סיבות:
ניתן ליזום הפלה באמצעות התערבות כירורגית או באמצעות תרופות - תלוי בגיל ההריון.
על פי החוק בישראל, ניתן לעשות הפלה של עובר חי עד לשבוע ה־23 ו־6 ימים להריון - לאחר קבלת אישור של ועדה להפסקת הריון.
במקרים חריגים ניתן לעשות הפלה יזומה גם לאחר השבוע ה־24 להריון - לאחר קבלת אישור מוועדה מיוחדת להפסקת היריון הנקראת "ועדה להפסקת הריון בשלב החיוּת". את ההפלה עצמה ניתן לעשות רק במוסדות הרפואיים שמשרד הבריאות אישר להם לעסוק בכך.
הוועדה להפסקת הריון (עד לשבוע ה־23 ו־6 ימים להריון) מאשרת לעשות הפלה אך ורק אם מתקיימים אחד או יותר מהמצבים הבאים:
הפסקת הריון באמצעות תרופות בלבד מתאימה יותר לשלבי ההריון הראשונים (בדרך כלל עד השבוע ה־9). היתרון שלה הוא שהיא נעשית ללא הרדמה ולרוב אינה כרוכה בפעולה כירורגית לריקון הרחם.
האישה מגיעה למרפאה או לבית החולים (ללא צורך באשפוז). שם מתחיל התהליך, בדרך כלל, בנטילת תרופה הקרויה מיפג׳ין (מיפפריסטון) שתפקידה לעצור את התפתחות ההריון. כעבור 48 שעות על האישה להגיע שוב וליטול תרופה בשם ציטוטק (מיסופרוסטול) שמטרתה לגרום להתכווצויות של הרחם ולפליטת תוכן ההריון. כעבור כשבועיים מוזמנת המטופלת לביקורת בבדיקת אולטרסאונד כדי לוודא שהתהליך הצליח.
את הפסקת ההריון התרופתית אומנם ניתן לעשות עד השבוע ה־9 להריון, אבל ככל שהיא נעשית מוקדם יותר, כך עולה שיעור ההצלחה של השיטה הזאת.
בשלבי הריון מתקדמים יותר (או אם האישה מעדיפה את השיטה הזאת גם בשלבי הריון מוקדמים) נעשית ההפלה בדרך כלל באמצעות פעולה כירורגית הנקראת "גרידה".
גרידה לצורך הפלה היא פעולה כירורגית קצרה יחסית, שבמהלכה מרחיבים את צוואר הרחם ומוציאים את תוכן ההריון. אפשר לעשות הפסקת הריון בגרידה עד השבוע ה־22 של ההריון, ולעיתים אף מעט מאוחר יותר, אולם הגרידה קלה בהרבה כשהיא נעשית בשליש הראשון של ההריון.
גרידה בשליש הראשון של ההריון היא הפלה שנעשית בדרך כלל באמצעות שאיבת ואקום. השאיבה נעשית באמצעות צינורית פלסטיק חלולה ודקה המחוברת למשאבה.
הליך הגרידה או השאיבה נעשה בהרדמה. לאחר שהרופא הרחיב את צוואר הרחם הוא מחדיר דרכו צינורית חלולה לתוך חלל הרחם ומפעיל משאבה היוצרת ואקום. בדרך הזאת נשאב תוכן ההיריון דרך הצינורית החוצה. לאחר שאיבת כל התוכן ההריוני מוציאים את צינורית הפלסטיק מהרחם, והרופא מוודא באמצעות כפית גרידה שלא נותרו ברחם שרידים של שק ההריון.
כשרוצים להפסיק הריון שנמצא בשלב מתקדם, יש לעשות בדרך כלל הכנה של צוואר הרחם - אם באמצעות כדורים (ציטוטק) ואם באמצעות החדרת למינריות לתוך צוואר הרחם. תהליך ההכנה הזה עלול להיות כואב מעט ולא נעים ולהימשך כמה שעות ולעיתים אף יומיומיים- תלוי בגיל ההריון. בדרך כלל אין צורך באשפוז.
לאחר שצוואר הרחם הורחב דיו, ניתן לגשת להוצאת החומר ההריוני בהרדמה כללית. שאיבת ואקום אינה באה בחשבון, שכן בשלבי הריון מתקדמים הכמות של התוכן ההריוני גדולה מכדי שאפשר יהיה לשאוב אותה.
במקום זאת משתמשים במכשירים שתוכננו במיוחד המאפשרים לתפוס את התוכן ההריוני ולהוציא אותו החוצה. לאחר שהוצא כל התוכן ההריוני מוודא הרופא באמצעות כפית גרידה שלא נותרו ברחם שרידים של שק ההריון.
ריקון הרחם מהתוכן ההריוני נמשך בדרך כלל כמה דקות. לאחר שמסתיימת הפעולה נשארת המטופלת להשגחה במשך 2 עד 4 שעות במסגרת של אשפוז יום. לאחר מכן היא משוחררת לביתה.
הרופא צפוי להמליץ להיות במנוחה במשך 24 עד 48 שעות. לעיתים הוא גם ימליץ לקחת אנטיביוטיקה כדי למנוע התפתחות זיהומים.
גרידה נחשבת לפעולה רפואית בטוחה: שיעור הסיבוכים בה הוא נמוך. אולם ככל שהגרידה נעשית בשלבים מתקדמים יותר של ההיריון, כך עולה שיעור הסיבוכים. אלה הם הסיבוכים השכיחים ביותר:
אי ריקון של כל התוכן ההריוני מהרחם במהלך הגרידה
אם ברחם נשארות שאריות של תוכן הריוני, הן עלולות לגרום לדימומים. הטיפול בסיבוך הזה הוא גרידה חוזרת להוצאת השאריות.
זיהום ברחם בא לידי ביטוי בחום גבוה ובכאבים בבטן התחתונה, והוא מטופל בדרך כלל באנטיביוטיקה.
אם הפגיעה היא רק בדופן הרחם, מדובר בסיבוך פשוט יחסית שמחייב רק אשפוז להשגחה. אולם לעיתים יש חשד לפגיעה באיברים נוספים בבטן - כמו מעיים או שלפוחית השתן. הטיפול בפגיעות כאלה בדרך כלל דורש ניתוח.
קושי להיכנס להיריון אחרי גרידה
הסיבוך שממנו חוששות נשים יותר מכול הוא שהגרידה תפגע בסיכוי שלהן להיכנס להריון בעתיד. אולם אם לא היו סיבוכים במהלך הגרידה - ויש לזכור שהסיבוכים הם נדירים - לא אמורה להיות כל בעיה להיכנס להריון לאחר הפלה.
אישה שעברה גרידה עלולה לעיתים לסבול מבחילות או מהקאות בעקבות ההרדמה. כמו כן היא עלולה לסבול מכאבים באזור הרחם והנרתיק במשך יום או יומיים ואולי אף מדימום שיימשך עד כשבועיים.
רוב הנשים יכולות לחזור לשגרה בתוך יומיים שלושה. הדימום וההתכווצויות יכולים להימשך גם עד שבועיים לאחר ההפלה, אולם הם לרוב פוחתים בהדרגה. ניתן לחזור כבר כעבור כמה ימים לפעילות גופנית מלאה, אלא אם הפסקת ההריון הייתה בשלבים מתקדמים יחסית של ההריון או אם הרופא המטפל ממליץ אחרת.
במשך שבוע לפחות לאחר גרידה מומלץ להימנע מקיום יחסי מין. גם לאחר שבוע לא רצוי לחזור לשגרת יחסי המין אם הדימומים עדיין לא פסקו. כדאי לוודא שלפני חידוש יחסי המין לא מופיע דימום במשך יומיים לפחות.
להפלה - טבעית ויזומה כאחת - יש לא רק השפעות פיזיות, אלא גם השפעות נפשיות שלעיתים אינן פשוטות.
ממחקרים עולה שדיכאון אחרי הפלה שכיח אף יותר מדיכאון אחרי לידה והוא נובע הן משינויים הורמונליים והן מתחושות קשות כמו עצב עמוק, אבל, חרדה, אשמה ובושה. לכן כדאי לשקול לקבל סיוע נפשי לפני הפסקת ההריון - וגם אחריו. במקרה של דיכאון אחרי הפלה מומלץ מאוד לקבל עזרה מקצועית.
הביוץ הראשון אחרי הפלה מתרחש לרוב כעבור שבועיים עד 4 שבועות. בהתאם לכך הווסת הראשונה לאחר הפלה מופיעה בדרך כלל כעבור 4 עד 6 שבועות. הווסת הראשונה לאחר ההפלה יכולה להיות שונה מעט באורכה או באופייה מהרגיל.
ניתן להרות מיד אחרי הפלה, אבל לעיתים ממליצים הרופאים להמתין עד לאחר הופעת הווסת הראשונה שאחרי הגרידה. זאת אף על פי שאין הוכחות ברורות שההמתנה הכרחית - במיוחד אם מדובר בהפלה בשלבים הראשונים של ההריון.
הפלות ממומנות במסגרת סל הבריאות בעבור ילדות ונערות מתחת לגיל 18 ובעבור נשים בנות פחות מ־33 שנים.
העלויות של הפנייה לוועדה להפסקת הריון ושל ההפלה במקרים שאינם ממומנים בסל הבריאות מתעדכנות בתעריפון של משרד הבריאות.
מגיעים לה "ימי מחלה" בהתאם לקביעת הרופא המטפל.