דלקת בדרכי השתן - זיהום בדרכי השתן

דלקת בדרכי השתן היא זיהום הנגרם לאחר חדירת חיידקים לתוך דרכי השתן התחתונות (שופכנים ושלפוחית השתן), שהינה מערכת סטרילית, שבדרך כלל אין בה חיידקים. ברוב המקרים, החיידק שגורם לדלקת הוא Coli E. מקור החיידקים הוא אזור פי הטבעת או הפרשות מהנרתיק. הזיהום מלווה בדרך כלל בתחושת אי נוחות וכאב בזמן הטלת שתן בנוסף להרגשה כללית לא טובה. זיהומים בדרכי השתן שכיחים יותר בקרב נשים מאשר בגברים. חלק מהנשים סובלות מנטייה לזיהומים חוזרים בדרכי השתן, ולרוב הסיבה לכך אינה ידועה. מתן טיפול אנטיביוטי בזמן יביא להחלמה מהירה וקלה, שחרור מאי נוחות וכאב וימנע סיבוכים חמורים.

טיפול מהיר ונכון מונע סיבוכים חמורים

הטיפול המיידי חשוב כדי למנוע החמרה של הדלקת והתפשטות שלה לכיוון הכליות. זיהום כלייתי הינו זיהום קשה המלווה לרוב בחום גבוה, כאבים במותניים ו/או בגב והרגשה כללית רעה. זיהום זה כרוך לעתים בסיבוכים חמורים, כמו: אי-ספיקת כליות או אלח דם. הטיפול בזיהום כלייתי הינו טיפול אנטיביוטי ממושך (כשבועיים), לפעמים במסגרת של אשפוז בביה"ח.

מהם הסימנים של דלקת בדרכי השתן?

תכיפות במתן שתן (מתן שתן לעתים קרובות מהרגיל).
צורך פתאומי דחוף לתת שתן גם כאשר השלפוחית ריקה ועד חוסר שליטה.
צריבה ו/או כאב בעת הטלת השתן.
צבע השתן עכור, כהה (לעיתים).
הופעת דם בשתן (לעיתים).
ריח השתן שונה – חריף ולא נעים (לעיתים).
כאבים בבטן התחתונה או במותניים (לעיתים).

חום גבוה, צמרמורות, בחילות, הקאות או כאב במותן עלולים לרמוז על זיהום בכליה.

גורמים מגבירי סיכון לדלקת בדרכי השתן

הריון.
קיום יחסי מין.
שימוש בדיאפרגמה, בקוטלי זרע, ו/או שטיפת נרתיק.
החדרת צנתר (קטטר) לשלפוחית השתן.
חסימה במסלול השתן: אבנים בדרכי השתן, ערמונית (פרוסטטה) מוגדלת.
ירידה במערכת החיסון של הגוף.

כיצד מאבחנים דלקת בדרכי השתן?

באמצעות בירור תלונות המטופל, בדיקה גופנית ובדיקת שתן כללית ניתן לשער מהי האבחנה הצפויה. עם זאת, אבחנה מדויקת מתקבלת רק באמצעות לקיחת דגימת שתן ל"תרבית ורגישות". התרבית מאפשרת לזהות את החיידק שגרם לדלקת בדרכי השתן, ובהתאם לכך, להתאים את האנטיביוטיקה הנחוצה. כדי שתשובת תרבית השתן תהיה מהימנה חשוב מאוד לתת דגימת שתן נקייה בהתאם להוראות הצוות הרפואי. במקרים של דלקות שתן חוזרות או בחשד לזיהום כלייתי ייתכן ויומלץ על ביצוע בדיקות נוספות כמו: אולטראסאונד של דרכי השתן, IVP (צילום רנטגן של דרכי השתן עם יוד, נקרא גם Pyelogram Intravenous), או ציסטוסקופיה (בדיקת שלפוחית השתן עם סיב אופטי).

כיצד יש לתת דגימת שתן לתרבית?

לפני מתן בדיקת השתן יש לרחוץ היטב ידיים במים וסבון (רצוי נוזלי).
את השתן יש לתת בכלי סטרילי שניתן למטופל בחדר מיון.
יש לאחוז את הכלי הסטרילי רק בחלקו החיצוני.
לפני מתן השתן, חשוב לנקות את אזור פתח השופכה ע"י גזות טבולות בחומר אנטיספטי. בנשים, חשוב במיוחד, להקפיד שהניקוי יהיה מלמעלה כלפי מטה (לכיוון פי הטבעת) ולא להיפך – כדי להימנע מהעברת זיהום מפי הטבעת לדרכי השתן. בכל ניגוב יש להשתמש בגזה חדשה (אסור להעביר את אותה גזה הלוך ושוב).
יש להטיל מעט שתן לשירותים, ולכלי הסטרילי לתת דגימה של אמצע הזרם.
לאחר מתן השתן יש לרחוץ ידיים במים וסבון.

כיצד מטפלים בדלקת בדרכי השתן?

הטיפול בדלקת בדרכי השתן הינו באמצעות אנטיביוטיקה למשך 3 ימים, ובמקרה של זיהום עקשני האנטיביוטיקה תינתן לתקופה של 10-7 ימים. בנוסף יש להקפיד על שתייה מרובה (כ-2 ליטר ביום) ומנוחה בהתאם לצורך. בנוסף, הטיפול כולל מתן תרופות להקלת הכאבים ו/או להורדת חום. יש לקחת את הטיפול האנטיביוטי בצורה מסודרת על פי הנחיות הרופא המטפל, ולהמתין לתוצאות בדיקת התרבית כדי להתאים את האנטיביוטיקה לסוג החיידק.

חשוב לדעת:

טיפול שאיננו מתאים לחיידק שצמח בשתן עלול להזיק לבריאות.
יש להמשיך ליטול את האנטיביוטיקה גם אם סימני המחלה חלפו והמטופל/ת מרגיש/ה בריא/ה.הפסקה כזו יכולה לגרום לחזרת המחלה בצורה חמורה יותר.

כיצד ניתן למנוע זיהומים בדרכי השתן?

הטלת שתן לאחר קיום יחסי מין. (הטלת שתן לאחר קיום יחסי מין מסלקת חיידקים אשר נכנסו לשלפוחית השתן).
מחקרים אחדים הראו תועלת משתיית מיץ חמוציות למניעה.
יש הממליצים על שתיית מים מרובה, אך לא נעשו מחקרים להוכיח יעילות המלצה זו.
מתי עלייך לפנות לעזרה רפואית או לחדר מיון?
כאשר אין הטבה אלא אף החמרה בסימני המחלה (לדוגמא: חום גבוה מעל 38, בחילות והקאות מתמשכות, צמרמורות, הרגשה כללית רעה וכל סימן אחר).
הופעת סימנים שיכולים לרמז על רגישות לתרופות האנטיביוטיות כמו פריחה, גרד, קוצר נשימה או נפיחות בעור.

בכל שאלה נוספת מומלץ לפנות לרופא המשפחה