זה וואוו. בכל יום בתפקיד אני חווה העצמה, העצמה נשית. חשוב לי להרים ליולדת, להעצים אותה. שתיקח מהכלים שנותנים פה גם לבית.
באה אליי יולדת עם פרולפס (צניחת חבל טבור) ורצתי איתה לחדר ניתוח. כעבור 12 שנים, היולדת הזו באה ביום בת המצווה של הבת שנולדה כאן ונתנה לי במתנה סידור. השתמשתי בו בלידה של הנכדה שלי.
כן, הייתה לי לידה בשבת, של חסידי ברסלב. היולדת שרה שירי שבת תוך כדי שהיא לוחצת ובעלה מלווה אותה בתיפוף. הייתה שם אווירת קדושה, כולנו שרנו ובכינו. אחד ה-רגעים.
הכל! אני מתה על המקום הזה. אני אוהבת את הדינמיות, את האקשן, כל יום הוא סיפור. מתה על הצוות, היולדות. איך אפשר שלא? לידה= ליד ה'.
בסוף אני אדם ביישן.
לבוא עם ראש פתוח, לתכנן זה טוב וסבבה, אבל חשוב לזכור שאנחנו יודעות איך זה מתחיל, אבל אי אפשר באמת לדעת איך לידה מתפתחת, איך אמרה לנו תמיד פרופ' הוכנר מנהלת המחלקה: “מאז חורבן בית המקדש, נבואה ניתנה לשוטים ואנחנו לא שוטות".