המשפחה מהווה את הגרעין היציב הראשוני ביותר בחיינו. שמירה על שגרת חיים משפחתית חיונית לתחושת הביטחון שלנו ומהווה עוגן, יחד עם זאת השגרה גם מייצרת קונפליקטים ושעמום ואנחנו נוטים לעתים לשכוח מה היא מהווה עבורנו.
לכן חשוב להשקיע בייצור איים של הווי – פעילות משפחתית שבועית אחה"צ, יום ללא מסכים, ארוחה אחת ביום שכולם אוכלים יחד, בילויים כמו פיקניק או טיול בטבע, שמאפשרים תקשורת והקדשת תשומת לב אחד לשני.
השגרה וההווי המשפחתיים מתערערים מול שינוי – שינוי יכול להיות משמח ורצוי כמו הולדת אח, או פחות רצוי כמו יציאה ממושכת למילואים שרבים מאיתנו חווים בחודשים האחרונים.
תקופות של שינוי מעוררות הרבה אתגרים בחיי המשפחה- אנשי המקצוע מדברים על החשיבות של שמירה על השגרה הרציפה והצפויה עבור הילדים, ומצד שני אי אפשר להתעלם מהשינוי במציאות וההשלכות שלו.
מחד, אובדן סדר מוחלט בעקבות השינויים שהתרחשו עלול ליצור חוויית בלבול וכאוס פנימי אצל הילדים והמבוגרים כאחד, מאידך היצמדות נוקשה לשגרה הקודמת גם היא לא מאפשרת הסתגלות לשינויים שכן מתרחשים.
הורים נוטים לעיתים להציג בצורה אידילית שינויים המתרחשים בתא המשפחתי במטרה להשפיע על האופן שבו הילד חווה אותם. דווקא תיאור חיובי שאינו תואם את רגשות הילד עלול להגביר את האכזבה אל מול המציאות. חשוב להקשיב לילד ולשקף את התחושות שהוא מביע ללא שיפוטיות, גם אם הן קשות לנו ומכילות לחץ, כעס וחרדה. אפשר להגיד למשל לאחר לידת אח, "אני רואה שאתה עצוב כי אני לא יכולה להרים אותך, תוכל במקום זה לשבת לידי ואחבק אותך". או כאשר אם/אב המשפחה נעדרים בשל מילואים, "אתה מאד דואג ומתגעגע, גם אני מתגעגעת לאבא ודואגת לו. כשהוא יחזור נוכל לחבק אותו חזק חזק". הכרה בתחושות של הילד מאפשרת לו לקבל תוקף לרגשותיו, להרגיש שהוא לא לבד ושהמשפחה מהווה עבורו עוגן לא רק בעיתות משמחות אלא גם בעיתות מצוקה.
הרבה ילדים נוטים להיצמד להורים בתקופות של שינוי . שינוי הוא זר, ומול הזר אנחנו מחפשים את האהוב והמוכר. היצמדות להורים, "מציקה" ככל שתהיה, היא סימן טוב- משמעותה שהילד סומך עלינו ורואה בנו מקור לביטחון. דווקא בזמן כזה, חשוב להזכיר לילד את מקומו במשפחה, את העובדה ששינויים, קבועים או זמניים, לא יגרעו ממקומו ומהמידה שבה ההורים אוהבים אותו. כדאי להתייחס לפחדים ולא לבטלם, ולהעניק לילד הרבה חיזוקים ותשומת לב. לפעמים הורים חוששים "לפנק" את הילד יותר מדי בתקופות שינוי, על מנת שלא יתרגל לתשומת לב שלאחר מכן תאבד לו. למען האמת, חוויות של קירבה, פעילויות משותפות והתחושה כי הוא אהוב ומוגן ישמשו לו משענת ביטחון כאשר ייאלץ להתמודד עם השינויים ועם היעדר הזמינות הזמנית של ההורים.
תקופות שינוי הן גם הזדמנות להתמקמות מחודשת וחיובית של התא המשפחתי- האתגרים שהשינוי מציב מאפשרים לבני המשפחה "לזוז" מהמקום הקבוע שלהם ולגדול- כאשר ההורים פחות פנויים אפשר לבקש מהילדים הגדולים יותר לקחת על עצמם תפקידים שלא היו מנת חלקם קודם (החל בלתת אוכל לחיית המחמד ועד להכין ארוחת ערב או להוציא אח צעיר מהמסגרת). זו גם הזדמנות ל"הרחבת" התא המשפחתי דרך גיוס של דודים/דודות, סבים/סבתות לנוכחות גבוהה יותר כמובן במידה וזה מתאים לכולם, וגם לאפשר לשכנים וחברים אהובים לתפוס מקום מרכזי יותר בחיינו.
לסיכום, שינויים בחיי המשפחה מהווים אתגר חשוב בחיי הילדים וההורים. היכולת של המשפחה לקבל את החוויה המורכבת הזו ולהתמודד עימה בצורה יעילה, תסייע לילדים לא רק להתמודד עם האתגר הנוכחי, אלא תצייד אותם בהבנה העמוקה שיש להם יכולת להתמודד עם אתגרים ושינויים בהמשך חייהם, גם כאשר ההורים לא יהיו לצידם לתווך ולסייע.
ד"ר שירי בן-דוד, פסיכולוגית ראשית, בי"ח הדסה