גלאוקומה הינה מחלה שבה לחץ תוך-עיני מוגבר גורם לפגיעה בעצב הראיה ולצמצום שדה הראיה. קיימים אנשים רבים שיש להם לחץ תוך-עיני מוגבר, אך אינם סובלים מגלאוקומה כיוון שעצב הראיה שלהם כנראה חזק ועמיד במיוחד. אנו רואים בהם אנשים בסיכון לחלות בגלאוקומה בעתיד ולכן הם זקוקים למעקב קבוע ולעיתים, על פי שיקול דעתו של הרופא, גם לטיפול להורדת הלחץ התוך-עיני, בפרט כאשר הלחץ התוך-עיני גבוה מאוד. מאחר וההחלטה על טיפול בחולים אלו אינה פשוטה (יש להם לחץ מוגבר אך אין, עדיין, עדות לנזק מגלאוקומה), ומשמעותה הינה לרוב טיפול קבוע לכל החיים, היא מתקבלת בדרך כלל לאחר שמצטבר מספיק מידע כדי להצדיק החלטה על תחילת טיפול.

גלאוקומה הינה מחלה כרונית הפוגעת בעצב הראיה לאט ולאורך שנים רבות. אף כי היה הגיוני להניח שמחלת הגלאוקומה תפגע באופן סימטרי בשני העיניים, אין הדבר בהכרח כך. הלחץ התוך-עיני בשתי עיני החולה אינו זהה בדרך כלל, כאשר בעין הפגועה יותר יש לרוב לחץ גבוה יותר. קיימים במקרים רבים הבדלים נוספים בין שתי העיניים: למשל, טיפול תרופתי יכול להשפיע טוב יותר בעין אחת מאשר בשנייה. לכן מקובל לטפל בכל עין בנפרד, לפי חומרת הנזק ולפי תגובת העין לטיפול התרופתי.

טפטוף נכון של טיפות העיניים חשוב לפעולה יעילה שלהן. חולים רבים אינם יודעים שאפשר, על ידי חסימת תעלת ניקוז הדמעות, לשפר בהרבה את יעילות התרופה. פתחי תעלת-הדמעות נמצאים בעפעף העליון והתחתון במרחק של אצבע משני צידי גשר האף, והן מנקזות דמעות משטח-העין אל תוך האף (זו הסיבה שהאף "דומע" כשבוכים). טיפות שהגיעו לאף נספגות במחזור הדם או נבלעות (זוהי הסיבה לטעם מר בפה לעיתים לאחר הזלפת טיפות עיניים). טיפות העיניים נספגות בעין דרך המגע שלהן עם שטח פני העין, וככל שהטיפה נמצאת על פני העין זמן ארוך יותר כך ספיגתה תהיה יעילה יותר. חלק גדול מהטיפה עלול להתנקז לתעלת הדמעות לפני שהיא נספגת במלואה לתוך העין, דבר המקטין את השפעתה. ניתן להגדיל את כמות הטיפה שבאה במגע עם העין על ידי חסימת תעלות הדמעות, וזאת על ידי לחיצה קלה באצבע, לפרק זמן של כ- 1-2 דקות, לאחר טפטוף כל טיפה. פעולה זו לא רק שמגדילה את יעילות התרופה על ידי הגדלת כמות התרופה החודרת לעין, אלא גם מפחיתה את כמות התרופה המתנקזת לאף, ועל ידי כך מפחיתה את תופעות הלוואי שעלולות להיגרם לגוף עקב ספיגת התרופה למחזור הדם. הדרך הנכונה לטפטף טיפות עיניים: הטה את ראשך אחורנית והבט כלפי מעלה. משוך את העפעף התחתון בעדינות כך שייווצר כיס קטן לתוכו ניתן יהיה לטפטף את טיפת העיניים. מכיוון שייתכן ויותר מטיפה אחת תטופטף כדאי להחזיק לצדך נייר טישו (או צמר-גפן). לאחר טפטוף הטיפה יש לעצום את העין בעדינות. מומלץ להימנע ממצמוצים מכיוון שזה עלול לדחוף את הטיפה לתעלת הדמעות ומשם לתוך האף, וכן מומלץ להימנע מסגירה חזקה מאוד של העין העלולה לגרום לטיפה להישפך מהעין ללחי. סגירה עדינה של העיניים תשמור על מגע טוב בין העין לטיפה ותאפשר ספיגה מקסימאלית של התרופה לתוך העין. חסום את תעלת הדמעות בעזרת האגודל או האצבע למשך 1-2 דקות. חשוב לזכור לעצום את העיניים בזמן שלוחצים קלות על פתחי תעלת הדמעות. סגירת תעלת הדמעות חשובה מכיוון שחלל האף יכול לספוג בקלות את הטיפה ולהעבירה למחזור הדם. אם אתה משתמש ביותר מסוג טיפות אחד באותה העין, כדאי לחכות בערך 5 דקות בין טיפה לטיפה, וזאת מכיוון שהעין יכולה להכיל טיפה אחת בלבד בכל רגע נתון. הוספת טיפה נוספת לפני שהקודמת נספגה במלואה תגרום להצפה של העין ולזרימה של הטיפה הקודמת החוצה. חשוב ! : הבא את כל טיפות העיניים שלך אתך בכל פעם שאתה נפגש עם רופא העיניים שלך, כדי שהוא יוכל לוודא מהן טיפות העיניים בהן אתה משתמש, וכי אין בלבול בסוג הטיפות, המינון, והעין בה אתה משתמש בכל בקבוק. זכור ! : לפני השימוש בטיפות שטוף את ידיך במים וסבון. שמור על בקבוק התרופה במצב נקי והימנע מנגיעה כלשהי בקצה הבקבוק. לאחר השימוש בטיפות סגור את הבקבוק מיד בפקק. אל תנגב או תשטוף את קצה הבקבוק.

סדר לקיחת הטיפות אינו משנה. מה שחשוב הוא לתת לכל טיפה את הזמן הדרוש, כחמש דקות, כדי שתוכל להיספג. לכן חולה המטופל במספר טיפות רשאי לשים את הטיפות בכל סדר שיחפוץ, אבל עליו להשתדל להקפיד על רווח של כחמש דקות בין טיפה לטיפה. יוצא מן הכלל הוא מטופל המקבל טיפות עיניים מסוג ג'ל שהן צמיגות יותר, ולכן רצוי להזליף אותן אחרונות.

אל תדאג! כל חולה עשוי לשכוח ליטול את הטיפות פעם או פעמיים. עליך לטפטף את הטיפה כאשר אתה ניזכר בה, ואחר כך להמשיך כרגיל. במידה ונזכרת רק בסמוך למועד הבא אל תנסה להשלים את החסר על ידי טפטוף של יותר מטיפה אחת, שכן פעולה זו אינה יעילה.

אל תדאג! כל חולה עשוי לשכוח ליטול את הטיפות פעם או פעמיים. עליך לטפטף את הטיפה כאשר אתה ניזכר בה, ואחר כך להמשיך כרגיל. במידה ונזכרת רק בסמוך למועד הבא אל תנסה להשלים את החסר על ידי טפטוף של יותר מטיפה אחת, שכן פעולה זו אינה יעילה.

התשובה היא כן. אף כי בדרך כלל גלאוקומה אינה נגרמת כתוצאה מלקיחת תרופות או מכל פעולה אחרת שביצע המטופל, הרי ישנם מקרים נדירים בהם גלאוקומה נגרמת כתוצאה מנטילת תרופות. מבין התרופות העשויות לגרום לגלאוקומה חשוב לציין סוג אחד והוא תרופות ממשפחת הסטרואידים. ככלל, סטרואידים הנלקחים בצורת כדורים עלולים לגרום לקטרקט, ובשכיחות נדירה יותר- לגלאוקומה. מדובר במקרים בהם נלקחת התרופה באופן כרוני, לפרקי זמן ארוכים של חודשים ושנים. באנשים מסויימים עלולים סטרואידים להעלות את רמת הלחץ התוך-עיני באופן משמעותי כאשר הן נלקחות במינון מקומי כטיפות עיניים. טיפות עיניים סטרואידליות ניתנות לעיתים במקרים של גירוי משמעותי בעיניים, דלקת קשה, או אלרגיה קשה. במקרים אלו רושם רופא העיניים לרוב את התרופה לתקופה מוגבלת שאינה עולה על מספר שבועות. חולים הזקוקים לתרופות אלו לתקופות ארוכות יותר יימצאו תחת השגחה של רופא עיניים אשר ימדוד מידי פעם את הלחץ התוך-עיני. יש לציין כי העלייה בלחץ התוך-עיני לא חייבת להיות מיידית, ויכולה להופיע גם מספר חודשים לאחר תחילת הטיפול התרופתי. זו הסיבה שרצוי לא לקחת טיפות מסוג זה מעבר לתקופה של מספר שבועות ללא מעקב של רופא עיניים, וגם רוקחים נזהרים לרוב שלא לחדש את המרשם לתרופות אלו לאורך זמן, אלא דורשים מרשם חדש מרופא עיניים בכל פעם שהמטופל מגיע לחדש את התרופה. למרות כל הנאמר לגבי טיפות סטרואידים, הן ניתנות בחופשיות ולפרקי זמן ארוכים לאחר ניתוחי גלאוקומה, כדי לעזור לשמור על פתח הניתוח פתוח ככל האפשר. טיפות אלו משמשות כלי חשוב בידי רופא העיניים לאחר ניתוחים שונים, ובפרט לאחר ניתוחי גלאוקומה. ישנן תרופות אחרות העלולות להחריף גלאוקומה קיימת או להעלות את הלחץ התוך עיני בעיניים בריאות, אך תופעות אלו (למעט השפעת הסטרואידים שהוזכרה) נדירות למדי.

לעיתים נדירות פונה חולה עם בקשה זו לרופא העיניים שלו. מטופל כזה יגיע לרופא עם גישה האומרת: "בוא ננסה לפתור את הבעיה אחת ולתמיד באמצעות ניתוח כדי שלא אצטרך להשתמש בטיפות-עיניים למשך שארית חיי". חשוב להדגיש כי כל ניתוח כרוך בסיכונים, נדירים עד כמה שיהיו, ואילו בטיפול תרופתי סיכונים אלה לרוב אינם קיימים. לכן יעדיף הרופא לטפל במחלה באמצעות תרופות אם הוא חושב שהן תספקנה על מנת לעצור את התקדמות המחלה ולהביא ליציבות. לרוב רק באותם מקרים שבהם הטיפול התרופתי אינו מוריד את הלחץ במידה מספקת ימליץ הרופא על ניתוח. ישנם מספר יוצאים מהכלל, למשל אותם חולים הסובלים מלחץ תוך-עיני ברמה כה גבוהה, שברור לרופא המטפל שרק ניתוח יוכל לעזור במקרה זה. דוגמאות נוספות למקרים הזקוקים לניתוח מיידי כוללים סוגי גלאוקומה מסוימים שהוכח כי לא ניתן לטפל בהן באופן מניח את הדעת באמצעות תרופות בלבד.

חולים רבים מעל גיל 60 סובלים הן מקטרקט והן מגלאוקומה. במצב זה ישנה אפשרות שעין אחת תזדקק לניתוח קטרקט ובנוסף, בשלב מוקדם או מאוחר יותר, תזדקק אותה העין גם לניתוח גלאוקומה. ישנם חולים המוטרדים מהמחשבה שהעין תעבור, בסך-הכל, יותר מניתוח אחד, ומהמחשבה שניתוח אחד עלול להפריע להצלחת הניתוח השני. התשובה היא כי אכן נכון שככל שמנתחים יותר פעמים את אותה העין הניתוחים הבאים הינם מעט יותר מורכבים ומצריכים מיומנות רבה יותר. באופן ספציפי יותר, עין שנותחה בעבר בניתוח קטרקט יכולה לעבור ניתוח גלאוקומה באותה הטכניקה. כאשר סדר הניתוחים הוא הפוך המצב מעט מורכב יותר, כיוון שלאחר ניתוח גלאוקומה יש בכל ניתוח עתידי סיכון קטן של פגיעה בתוצאות ניתוח הגלאוקומה הקודם. אי לכך חולים שעברו בעבר ניתוח גלאוקומה, והזקוקים כעת לניתוח קטרקט, יכולים לעבור את הניתוח, שיבוצע בעדינות כדי להקטין את הסיכויים לעליית לחץ לאחר הניתוח. יש לזכור כי עבור הרופא המנתח אלו הם מצבים שהוא נתקל בהם באופן שכיח, שכן מספר לא קטן של חולים עוברים יותר מניתוח אחד באותה העין. מנתח העיניים שלך ידאג לבצע את מלאכתו על הצד הטוב ביותר ולבצע מהלכים שיגדילו את סיכויי ההצלחה.

חייו של כל אדם המאובחן כסובל ממחלה כרונית משתנים במידה זו או אחרת. למרבית המזל, במקרה של מחלת הגלאוקומה, ברוב המקרים השינוי באורח החיים הוא מינימאלי, כמעט ללא פגיעה. למרות זאת יש מספר תחומים בהם יש שינוי בניהול אורח החיים: יש צורך להיות בטיפול קבוע של רופא עיניים לאורך שנים רבות (בעצם לתמיד), לבצע בדיקות לפי הצורך ולקחת אחריות על הטיפול. יש ליטול תרופות באופן סדיר ובפרקי זמן קבועים (פחות או יותר), ולדאוג למלאי מתאים של תרופות (כדי לא להישאר ללא תרופות) 3.לפעמים ישנן תופעות לוואי (בדרך כלל קלות) לטיפות העיניים. יתכן וחלקן יצדיקו שינוי תרופתי. הנזק לראיה, אם הוא כבר קיים או שיתפתח בעתיד, יכול להשפיע על החיים בכך שבמקרים קשים במיוחד יהיה צורך להימנע מנהיגה, ובמקרים נדירים יהיה צורך להתאים את אורח החיים למצב של ראיה ירודה באופן משמעותי לעיתים ישנם פחדים וחששות הקשורים לאבחנה של גלאוקומה, חלקם רציונאליים ומובנים, ואילו את חלקם האחר ניתן להקטין משמעותית על-ידי הסברים אודות המחלה.

ראשית, ניתן להעלות בעיות וחששות במהלך הביקור אצל הרופא המטפל. לרופא שלך יש ניסיון עם חולים רבים, וקרוב לוודאי כי הוא כבר שמע בעבר פעמים רבות את הבעיות שאתה עשוי להעלות, ויכול לייעץ לך כיצד להתמודד עם המצב ולנסות להפיג את חששותיך. כאשר רופא רושם לך תרופה כלשהי אין לדעת תמיד מה תהיה השפעתה הספציפית על חולה מסויים ומה תהיינה תופעות הלוואי, אולם לאחר שישמע על כך מפי החולה יש באפשרותו להחליף את התרופות עד אשר תמצאנה אותן טיפות המשיגות את הטיפול הטוב ביותר עם מיעוט (או העדר) תופעות לוואי. חולה הנוסע לחו"ל, או לחופשה ארוכה בארץ, חייב לוודא כי יש ברשותו מלאי תרופות מספיק לקראת נסיעתו.