מניעת סוכרת

שעורי הארעות סוכרת מסוג 2 נמצאת במגמת עליה בכל העולם. סוכרת מסוג II הינה תוצאה של אינטראקציה בין גורמים גנטיים, התנהגותיים וסביבתיים. למרות שהגורמים הגנטיים טרם זוהו, קיימות הוכחות משמעותיות שגורמים סיכון כהשמנה וחוסר פעילות גופנית הינם מהגורמים המרכזיים של המחלה.

IGT הינה קטגורית ביניים בין סבילות תקינה לגלוקוז לבין סוכרת. ניתן לזהותה ע"י בדיקת העמסת סוכרת. אנשים עם IGT נמצאים בסיכון גבוה לפתח סוכרת, ולפיכך מהווים קבוצת יעד חשובה להתערבות המכוונת למנוע סוכרת.

המחקר הפיני למניעת סכרת , בחן את יעילות השפעתה של תכנית לשנוי אורח חיים המכוונת למנוע או לדחות הופעתה של סוכרת מסוג 2 בקרב אנשים עם IGT.

אוכלוסיית המחקר גויסה מקרב קבוצת סיכון של קרובים מדרגה ראשונה של חולים בסוכרת II, עם עודף משקל. IGT הוגדרה ככמות גלוקוז בפלסמה 140-200 מ"ג (דל' MMOL 7.8-11)שעתיים לאחר העמסת 75 גר' גלוקוז, לאנשים שרמת הגלוקוז בצום בבוקר נמוכה מ140- מג'/דל'. נכללו 523 אנשים בחמישה מרכזים שהשתתפו במחקר ואשר חולקו ל2- קבוצות באופן אקראי.המחקר היה עיוור בחלקו.

קבוצת הביקורת - המשתתפים קיבלו הנחיות כלליות בע"פ ובאמצעות 2 דפים כתובים בנושאי תזונה ופעילות גופנית, בתחילת המחקר ובהמשך פעם בשנה. לא הוצעה להם כל תכנית ייעוץ אישית.

בקבוצת המחקר המשתתפים קיבלו ייעוץ מפורט כיצד להשיג את מטרות ההתערבות:

הפחתה של 5% או יותר במשקל
סך שומן <30%- מהאנרגיה
שומן רווי <10%
סיבים תזונתיים לפחות15 גר'/ 1000 קל'
פעילות גופנית לפחות 30 דקות ביום
המלצה לצרוך לעתים קרובות: דגנים מלאים, ירקות, פירות, מוצרי חלב ובשרים דלי שומן, מרגרינות רכות, שמן צמחי בעיקר מסוג MUFA
יעוץ והדרכה אישיים על בסיס יומן אכילה של 3 ימים . ניתנו 7 מפגשים עם דיאטנית במהלך השנה הראשונה ובהמשך אחת ל3- חודשים לכל אורך המחקר
יעוץ אישי והדרכה לגבי הגדלת הפעילות הגופנית כהליכה, ריצה, שחיה, משחקי כדור אירוביים או סקי. הומלצה כדרך להגדלת יכולת אירובית ושפור סבולת לב ריאה.

תוצאות

משך מעקב הממוצע היה 3.2 שנים. המאפיינים היו דומים בשתי הקבוצות בעת הכניסה למחקר. הירידה הממוצעת בשנה הראשונה היתה 5.1 +/- 4.2 ק"ג בקבוצת המחקר ו-3.7 +/- 0.8 ק"ג בקב' הביקורת (0.001 > P), ו-5.5 +/- 3.5 ק"ג בקב' המחקר בהשוואה ל-4.4 +/- 0.8 ק"ג בקב' הביקורת כעבור שנתיים (0.001 > P ).היקף מותניים, כמות גלוקוז בצום, רמות גלוקוז ואינסולין שעתיים לאחר העמסה, ירדו באופן משמעותי בקב' המחקר בהשוואה לקב' הביקורת.

מידת ההיענות לשינויים התזונתיים ובפעילות הגופנית הוערכה על בסיס יומני האכילה והפעילות הגופנית בכל שנה. מידת ההיענות לשינויים לכל אחת מהמטרות בקב' המחקר נעה בין 25-28% (לצריכת סיבים תזונתיים) ל-86% (פעילות גופנית). סוכרת אובחנה בקרב 86 משתתפים: 27 בקב' המחקר ו-59 בקב' הביקורת. השיעור הממוצע של מס' אנשים שבהם IGT הפכה לסוכרת היה 3% בקב' המחקר ו-6% בקב' הביקורת.

שיעור הארעות הסוכרת היה נמוך באופן מובהק סטטיסטית לאחר שנתיים. 6% בקב' המחקר ו-14% בקב' הביקורת, וכעבור 3 שנים 11% בקב' המחקר ו23%- בקב' הביקורת - הפחתה של 58% בשיעור הארעות בקב' המחקר בהשוואה לביקורת. שיעור התפתחות הסוכרת היה נמוך ב-64% בקרב גברים ו54%- בקרב נשים בקב' המחקר בהשוואה לביקורת.

משתתפי המחקר דורגו בהתאם למידת הצלחתם בהשגת מטרות ההתערבות וקיבלו "ציון הצלחה" בין 0 ל-5 לכל מטרה. נמצא קשר הפוך חזק בין "ציון ההצלחה" והארעות הסוכרת. 13 משתתפים בקב' המחקר ו-48 משתתפים בקב' הביקורת לא השיגו שינוי באף אחת מהמטרות. סוכרת התפתחה ב38%- וב-31% מקבוצות אלה בהתאמה.

סוכרת לא התפתחה באף אחד מהמשתתפים אשר הצליחו בארבע או חמש מהמטרות (49 משתתפים בקרב המחקר ו-15 בקב' הביקורת). הסיכון היחסי לפתח סוכרת במשתתפים מקב' המחקר אשר איבדו 5% או יותר ממשקלם, בתום השנה הראשונה היה 0.3, בהשוואה לאלה בקב' המחקר אשר איבדו פחות או כלל לא. הסיכון היחסי בקב' הביקורת היה 0.4. בקרב המשתתפים בקב' המחקר אשר לא הצליחו לרדת 5% ממשקלם אך הצליחו להשיג את מטרת הפעילות הגופנית (מעל 4 שעות שבועיות) הסיכון היחסי היה 0.2, בהשוואה למשתתפים דומים אשר המשיכו להיות לא פעילים. הסיכון היחסי בקב' הביקורת היה 0.6.

דיון

מחקר זה הוכיח כי ניתן למנוע סוכרת מסוג 2 ע"י שינויים באורח החיים בגברים ובנשים הנמצאים בסיכון גבוה למחלה. סך הארעות הסוכרת הופחת ב58%-.

הערכת החוקרים לגבי השפעת ההתערבות יכולה להיחשב קונסרבטיבית משתי סיבות - המידע עובד ע"פ החלוקה לקבוצות, למרות שמס' המשתתפים בקב' המחקר לא אימצו את השינויים המומלצים לגבי תזונה ופעילות גופנית. שנית, מסיבות אתיות, כל המשתתפים בקבוצת הבקורת קיבלו גם הם המלצות כלליות לגבי בריאותם, בתחילת המחקר ופעם בשנה בהמשך.

התוצאות של מחקרים קודמים בשבדיה ובסין מספקים אף הם הוכחות כי שינויים באורח החיים יעילים במניעת סוכרת, ושעורי הפחתת הסוכרת היו דומים. במחקר הנוכחי לא נעשה נסיון לבדוק את ההשפעה הייחודית של תזונה לעומת פעילות גופנית.

השפעת ההתערבות על הארעות הסוכרת היתה משמעותית ביותר בקרב האנשים שעשו את השינויים המקיפים באורח החיים, מאידך, כשלון באמוץ השנויים היה כרוך בשיעורי הארעות סוכרת, הקרובים ל35%- הצפויים לגבי קבוצת סיכון זו. ממוצע הירידה במשקל לא היה גדול, אולם ההבדלים בהארעות הסוכרת בין קב' המחקר לביקורת היו גדולים. הסיכון היחסי הנמוך לפתח סוכרת בקרב אלה שירדו מעל 5% ממשקלם מלמדת על החשיבות של ירידה מתונה במשקל במניעת סוכרת.

הייעוץ בנושא הפעילות הגופנית כוון לשיפור מערכת MUSCLE SLVANGTH CARDIO PULMONARY לב-ריאה, וחוזק השרירים. השגת מטרה סבירה של לפחות 4 שעות פעילות גופנית בשבוע, הפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לפתח סוכרת גם בקרב אלה שלא ירדו במשקל. נראה סביר שכל סוג פעילות גופנית: ספורט, עבודות בית, גינון - יהיו יעילים במידה דומה במניעת הסוכרת. חלק גדול מהאוכלוסיה עם IGT סובל מעודף משקל וחוסר פעילות גופנית, והחוקרים מצפים למצוא קשר DOSE-RESPONSE בין שיפור בגורמי הסיכון להפחתת הסיכון.

הצידוק המרכזי למחקר זה בקבוצת סיכון היא הסיכוי למנוע את התפתחות הסוכרת והסיבוכים הכרוכים בה לאנשים סוכרתיים עם או בלי סימפטומים, הנמצאים בסיכון מוגבר לסיבוכים מקרו ומיקרו-וסקולריים, בעת גילוי המחלה. לרבים יש גם י.ל.ד. ופרופיל שומנים אטרוגני.

השינויים באורח החיים במחקר הנוכחי, שיפרו לא רק את הסבילות לגלוקוז אלא אף הפחיתו משמעותית מספר גורמי סיכון נוספים. לעתים קרובות נטען כי לגרום שינויים באורח החיים לאנשים שמנים ובלתי פעילים - זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית. אולם טענה זו כנראה אינה מוצדקת.

שיעור הנשירה הנמוך במחקר זה, מוכיח כי אנשים עם אי סבילות לגלוקוז IGT)) מוכנים ויכולים להשתתף בתוכנית התערבות תובענית כאשר זו זמינה להם. מסקנת החוקרים כי ניתן למנוע סוכרת מסוג 2 ע"י אמצעים לא פרמקולוגיים, אשר ניתן ליישמם במערכת רפואה ראשונית.

סיכמה: קרן הרשקופ דיאטנית מחלקת תזונה ודיאטה הדסה עין כרם