בתור מנהל האגף הכירורגי, פרופ׳ אלון פיקרסקי הוא אחד האנשים הכי עסוקים בהדסה - ובמיוחד בזמן מלחמה.
״בחצי השנה האחרונה ניתחנו כאן חיילים ואזרחים רבים. למעשה, ביממה הראשונה של השבעה באוקטובר ניתחנו לא פחות מ-70 פצועים, שהגיעו במסוקים אחד אחרי השני ללא הפסקה. כולם היו במצב שדורש התערבות כירורגית מיידית״.
ובין כל הפצועים והסיפורים, יש אחד שהוא זוכר במיוחד - שי, לוחם הנדסה במילואים, שהגיע להדסה כמה שבועות לאחר שפרצה המלחמה. שי נפגע מפיצוץ אדיר של חומרי נפץ במהלך אירוע בעזה, פונה במסוק לעין כרם כשהוא במצב קשה ביותר ומצבו הוגדר כסכנת חיים מיידית.
״חייו היו תלויים על חוט השערה״, מספר פרופ׳ פיקרסקי. ״הטיפול שהציל אותו התחיל כבר במסוק, והמשיך אצלנו בחדרי הניתוח וביחידה לטיפול נמרץ כללי. אחרי שהוא הונשם והורדם, הסברנו למשפחה שהימים הקרובים הם קריטיים ביותר. במשך ימים ולילות היינו ליד המיטה שלו, עם אשתו המודאגת שילדה את בתם רק לפני חודשיים. היא נאחזה בכל שביב של תקווה ולא הסכימה לזוז מהמיטה שלו״.
כעבור שבוע של טיפול אינטיסיבי - שי התייצב והתעורר. ״את רוח הלחימה שבו הכרתי עוד כשהיה מורדם ומונשם, וכשהוא התעורר וחזר אלינו אז הכרתי אותו יותר״, אומר פרופ׳ פיקרסקי. שי עבר למרכז השיקום ע״ש גנדל בהדסה הר הצופים, שם הוא ממשיך בהחלמה ובשיקום. הפרופ׳ מספר: ״ביקרתי אותו שם, זה היה רגע מרגש מאוד. שי הודה לי בדמעות על הכול ואמרתי לו שאנחנו אלה שצריכים להודות - לו ולחבריו הלוחמים. בזכותם אנחנו כאן. זו זכות עצומה בשבילי לטפל בחבר׳ה האלה שנותנים הכול למען המדינה. בקריירה הלא קצרה שלי ראיתי לא מעט מטופלים שהצליחו לעמוד על הרגליים אחרי פגיעות קשות מאוד, אבל שי הוא אחד מיוחד. הבחור הזה, שאני בטח לא אשכח, הצליח להפתיע אפילו אותי וזה ממש לא דבר רגיל״.
אנחנו מצדיעים לכל הלוחמים והלוחמות, מאחלים החלמה מהירה לפצועים וגאים עד השמיים בפרופ׳ פיקרסקי ובכל אנשי ונשות הצוות הרפואי שלנו.