הידעת שכ-20% מהנשים מדווחות על כאבים חמורים ביחסי מין? הידעת שגם גברים סובלים מכאבים במין? ולמה הבעיה השכיחה הזו לא מספיק מוכרת?
כאבים בעת קיום יחסי מין (דיספראוניה) מהווים תסמין נפוץ בקרב נשים בכל הגילאים ומכל המגזרים. התופעה קיימת גם בקרב גברים, אם כי בשכיחות נמוכה יותר.
למרות השכיחות הגבוהה של התופעה, ההתייחסות לדיספראוניה עדיין לוקה בחסר גם בשנת 2026: אצל הגברים שכיחות תופעות של בושה, הדחקה, התעלמות, וחרדה מפנייה לרופא. לעיתים קשה להגיע לאבחנה של הגורם לכאבים, וגברים נזקקים לפנות למספר רופאים עד לקבלת אבחנה נכונה. בדומה לכך, נשים רבות כלל אינן פונות להערכה בשל בושה ומבוכה, תחושה ש"ממילא לא ניתן לעשות דבר" בעניין, וחלקן אף בטוחות שזה המצב הרגיל "אצל כולן". חלקן פנו לרופאה, ולא קיבלו תשובות. רבות מהן שמעו מרופאים\ות משפטים מקוממים כגון: אין לך שום דבר, הכל בראש, תרפי קצת ויהיה בסדר, תשתי כוס יין, את צרה מדי, הכל יעבור אחרי הלידה, אין לזה טיפול, וצריך ללמוד לחיות עם זה.
אז זהו, שלא. יחסי מין אינם אמורים לכאוב, וכאב הוא תמיד איתות למצב בלתי תקין. לנשים בגילאים שונים ובשלבי חיים שונים- בעיות שונות. בכל המקרים הללו, חשוב לאבחן את הבעיה ולטפל בכל מרכיביה.
לצד המרכיבים הפיזיים, כאב במין כרוך בהשלכות רגשיות שונות הכוללות דכאון, חרדה, תחושת בושה, אשמה, מבוכה, פגיעה בהערכה עצמית, תסכול וחוסר תקווה. גם טיפול מוצלח במרכיב הפיזי של הכאבים לא תמיד פותר את הבעיה, היות והמרכיבים הרגשיים נותרים ומהוים תגובת פוסט-טראומה ממושכת. נשים רבות וגברים רבים מדווחות על פגיעה בזוגיות, במיניות, התפתחות של התנהגות נמנעת והמנעות מכל היבט של אינטימיות שיכול להביא לנסיון לקיום יחסי מין ולכאבים. כאן ניכרת החשיבות של שילוב טיפול רגשי, טיפול מיני וטיפול זוגי, לפי מהות הבעיה.
למרות שנים רבות של פעילות בתחום כרופאים\אות, מטפלות\ים מיניות\יים, פיזיותרפיסטיות רצפת אגן ואקטיביזם חברתי, אנו נתקלות באופן יומיומי בנשים, בגברים ובאנשי מקצוע שלא מודעים להיקף הבעיה, לאבחנות האפשרויות ולאפשרויות הטיפול. העדר ייצוג הבעיה בספרות, בסרטים, ובשיח הציבורי, רק מעמיק את תחושת הבדידות ואת הקושי למצוא מענה טיפולי נאות.