"אם אני לא יכול לעזור להם - זה לא נותן לי מנוח": הרופאים שמקדישים את חייהם לרפואה גם מחוץ לבית החולים
הם מנתחים ילדים ותינוקות, מחזירים את הראייה למי שכבר איבד אותה, ונלחמים על תפקוד חיילים שנפצעו. עבור רופאים מסוימים, הרפואה היא לא רק מקצוע אלא ייעוד ממשי שנשזר בכל תחומי החיים. שלושה רופאים מובילים מספרים על הגבולות שנמחקים בין החיים האישיים לקריאה הפנימית לרפא בכל זמן ובכל מקום. "אין משהו יותר מספק מלראות ילד שהיה חולה ופתאום מתרוצץ ומשחק במחלקה", אומר ד"ר מיכאל סגל, כירורג ואחראי תחום ניתוחי ריאות בשניידר.
"די מוקדם ידעתי מה התשוקה שלי בעולם הרפואה, בשנה הרביעית גיליתי את תחום כירורגית ילדים וידעתי שאני רוצה לנתח ילדים", מספר ד"ר סגל אשר מתמחה בכירורגית ילדים משנת 2017, "אני מנתח הילדים היחידי בארץ שהתמחה בניתוחי ריאות. אנחנו מרכזים את התחום בשניידר ועושים דברים חדשניים, גם בניתוחי ריאות אצל תינוקות".
בסבב המילואים האחרון שלו, שכלל 85 ימים ברפיח ותל סולטן, הוא היה מגיע מהשטח עם מדים מאובקים ישר לבית החולים כדי לבדוק מטופלים ולנתח, ולמחרת חזר לעזה. "אני חלק מצוות השתלת ריאות, שמשמעותו הקפצות מעכשיו לעכשיו, המעברים בין הלחימה שבה חושבים רק צעד אחד קדימה לבין האזרחות שבה אני מתכנן בדיקה וניתוח היו הכי קשים. המטרה הייתה שהמטופלים לא יסבלו משום שאני במילואים וייאלצו להמתין הרבה זמן".
לכתבה המלאה לחצו כאן