התמונה הזו, של מנכ״ל הדסה, פרופ׳ יורם וייס, עם אלקנה נווה מהישוב מעון שבדרום הר חברון,
כלל לא מובנת מאליה לאחר שאלקנה היה פצוע באורח קשה מאוד עקב פציעתו בעזה.
השניים נפגשו במרכז השיקום ע״ש גנדל בהדסה הר הצופים,
בו עובר אלקנה תהליך מדהים, מאז שנפצע באורח קשה בפעילות מבצעית ועד היום, כשהוא חזק בהרבה וחוזר ליכולות שאיבד בשל הפציעה.
ב-7 באוקטובר, עוד לפני שגויס באופן רשמי, אלקנה נוה בן ה-27 ממושב מעון בדרום הר חברון, נפרד מאשתו שני וילדיו הקטנים בבית ויצא להילחם.
אלקנה התגייס לחטיבת המילואים 551 של יוצאי יחידות הקומנדו וביחד עם שאר לוחמי החטיבה הוא נכנס להילחם ברצועת עזה למשך מספר חודשים. אלקנה נלחם בעומק רצועת עזה כאשר תחושת השליחות הובילה אותו: ״רוח הלחימה הייתה חזקה מאוד. הרגשנו שאנחנו נלחמים למען מדינת ישראל ועם ישראל. זו זכות עצומה".
באחת מהמשימות המבצעיות בג'באליה, אלקנה נורה על ידי צלף שפגע בו בכתפו השמאלית, כאשר הכדור חדר את כל חלל הבטן ופגע באיברים רבים: "תוך כדי לחימה, חטפתי בום מאוד חזק שהעיף אותי", נזכר אלקנה, "הרגשתי שאני לא מצליח לנשום ושהבטן שלי בוערת".
פציעתו הקשה של אלקנה דרשה ניתוחים שונים ולאחריהם שיקום ממושך בן מספר חודשים.
״אני נמצא היום במקום אחר לגמרי״ סיפר אלקנה.
״בחיים יש לנו בחירה - לראות את הטוב או את השלילי, ויחד עם האמונה החזקה אני החלטתי לשים את הדגש על הדברים הטובים, כך אני מוקף בטוב, משדר את הטוב והחיובי והם נאספים ביזרה אלי.
אני אומר תודה על הפציעה הספציפית שלי, שממנה אפשר להשתקם ולהיות אדם יותר טוב ממה שהייתי. בגישה שלי אין מקום לרחמים עצמיים, אלא לראות את הטוב והאופטימי בכל ארוע.
עכשיו אני בדרך לטיפול בבריכת השיקום כאן, גם שם אני עם חיוך ועם גישה של אנרגיות טובות.
אני מוקף בצוות מקצועי ודואג בשיקום בהר הצופים, אנשים שמדרבנים ודוחפים להמשיך קדימה ויודעים להרים כשצריך. ממשיך איתם בכל הכוח״.