איפה תפסה אתכן המלחמה?
ד"ר קציר: בשבת השחורה, בוקר ה-7 באוקטובר מצאנו את עצמנו מתעוררים לאזעקות כמו רוב המדינה, מהר מאוד חלחלה ההבנה שקורה משהו יוצא דופן. נקראנו לבית החולים, המחלקה האורתופדית כולה התגייסה להגיע ולטפל בפצועים. מצאנו את עצמנו עובדים בחדרי ניתוח רבים במקביל, במיון, במחלקה, בטיפול נמרץ.
ד"ר שבת: בבוקר בעלי התגייס למילואים כמפקד פלוגה לוחמת, כמה שעות לאחר מכן בן דודי איתמר בן יהודה נפל בקרבות כלוחם בחטיבת גולני. בתחילה נשארתי בבית לטפל בילדי אבל היה ברור לי שתוך זמן קצר אצטרף לצוות השיקום שעמד בפרץ הפצועים שהגיעו למחלקה.
ד"ר קציר: כולנו עם תחושות קשות סביב המלחמה, הלב שלנו יוצא לחיילים ולמשפחות ואנחנו גאים לעזור במה שאנחנו יכולים.
ד"ר שבת: האתגר העיקרי היה לגייס כוחות כדי להכיל את הקושי הנפשי של הילדים שלי בבית ושל הפצועים במחלקה.
ד"ר קציר: בטח שאני עובדת עם שיר! רופאה מדהימה וחברה יקרה. שיתוף הפעולה שלנו - אורתופדיה ושיקום - מאפשר לנו לתת טיפול נכון והוליסטי יותר.
ד"ר שבת: כאורתופדית טראומה, אלונה ניתחה עשרות פצועים כולל אזרחים ועובדים זרים מהעוטף וחיילים שנפצעו בעזה. גם לאחר שהפצועים עברו למחלקה שלנו כדי להשתקם, המשכנו להתייעץ איתה בנוגע להוצאה של רסיסים נוספים וניתוח חוזר לשברים שלא התאחו או הסתבכו בזיהום.
ד"ר קציר: אני לא בטוחה מה גיליתי על עצמי, אבל גיליתי איזה אנשים מדהימים יש סביבנו, ההתגייסות האזרחית היא כוח אדיר של המדינה שלנו.
ד"ר שבת: גיליתי שהנשים והגברים שעובדים לצידי הם המשפחה השנייה שלי.
ד"ר קציר: אני גאה לעבוד עם האנשים סביבי, גברים ונשים, המסר שלי הוא שרואים ומעריכים אותם.
ד"ר שבת: מחבקת את כל הנשים שהחזיקו בית ומשפחה בתקופה הזאת. אתן הגיבורות!