גם וגם: הרופאים של הדסה - הם הרבה מעבר לרופאים

אני כותבת משחר ילדותי, עד היום אני זוכרת את השיר הראשון שכתבתי, בכיתה ב'. הוא נקרא "היורה" ומספר על שני ילדים שמתרגשים מהגשם הראשון. אני זוכרת את התחושה שהצלחתי לבטא בכתיבה את הרגשות שלי, וזה לכשעצמו עורר בי שמחה והשתאות.

מאיפה ההשראה שלך בכתיבה?

ההשראות נובעות מסיטואציות יומיומיות שאני נתקלת בהן, או ממשפט שאני שומעת ואני אומרת יואו זה שיר! לדוגמא, בשנה שעברה נסעתי לעבודה ובכביש בר אילן ראיתי קבוצה של גברים חרדים ואחד מהם לבש סביב הצוואר צעיף צבעוני שבלט בנוף. אני ראיתי בזה ניסיון שלו לביטוי עצמי, וכתבתי את זה.

פעם הכנסתי את היד לכיס של מעיל שלא לבשתי מהחורף שעבר ומצאתי דברים שהסתתרו שם מאז - זה שיר. חיכיתי פעם בתור טלפוני שלא נגמר וקיבלתי מספר, תוך כדי ההמתנה, כתבתי על זה שיר.

השראה נוספת באה לי בזמן לימוד, או קריאה. כיום לדוגמא אני לומדת בודהיזם, ופילוסופיה של היוגה. אני מקבלת תובנות משם שאני מוצאת את עצמי כותבת כשיר.

איך מצליחים למצוא זמן לתחביב?

אני לא חושבת שזה תחביב, אני מנהלת בית חולים, אני רופאה, אני אישה, אני אימא, אני חברה, אני משוררת. הכול זה אני. היצירה מאתגרת כי היא דורשת פניות פיזית ורגשית. רגשית יותר קל לי להתפנות, אבל למצוא את הזמן פרקטית, זה מורכב. לפני שהוצאתי לאור את הספר נסעתי לראשונה בחיי לבד לצפון לשלושה ימים כדי להתפנות לסיום העריכה. יש לי כמה טיוטות של שירים שמונחות על שולחני כבר זמן, ורק ממתינות שאתן להן תשומת לב. אז תבוא ההשראה.

לאחרונה חברה שלי, שהיא משוררת בעצמה הציעה לי מיוזמתה לקבוע לי חוג יצירה אישי אצלה בבית, כדי לפנות לי זמן. בינתיים שיבצנו ביומן את המפגש הראשון. אני מצפה לזה. ההתפנות ליצירה מיטיבה עמי בכל המישורים, לא רק בכתיבה עצמה.

על מה את עובדת היום?

אני נמצאת בעיצומה של כתיבת אסופה נוספת של שירים, שאני מעריכה תמצא את דרכה לספר שני בשנים הקרובות.

את חושבת שיש קשר בין רפואה לשירה?

אני רואה קשר בשני כיוונים. קודם כל שירה יכולה לשמש בתהליך טיפולי. יש אצלנו בבית החולים מנהל מחלקה שקורא שירה לעיתים בזמן ביקור רופאים. בחירה נכונה של שיר יכולה לרגש, להרגיע, ולעורר הזדהות וחמלה. בשבילי שירה היא גם טיפול עצמי. ההתרגשות שהשראה וכתיבה מעוררות בי, יכולות להגיע לכדי תחושה פיזית ורגשית של התעלות, וסיפוק. תחושה דומה מתעוררת אצלי כשאני קוראת שיר מדויק ויפה. זה משמח שאפשר למצוא מילים לתיאור רחשי הלב והנשמה.

בספר שלי, עסקתי בנושאים שעכשיו אני כבר פחות כותבת עליהם - כגון יחסים עם ההורים, זוגיות, מערכות יחסים עם הילדים או עם עצמי. כנראה שעצם הכתיבה והפרסום מהווים תהליך תרפויטי, לא רק עבורי, גם עבור הקוראים והקוראות. אגב, אני ממליצה לכל מי שעוסק בטיפול באחרים, למצוא דרך לטיפול עצמי, ולעיסוק ברוח.

מה לדעתך המקום של שירה בימינו?

אני מאמינה שתמיד יהיה לזה מקום, זה לא ילך ויעלם. אולי דווקא ככל שהעולם נעשה טכנולוגי יותר, נחפש יותר אותנטיות, ודרכים אמיתיות ורגישות לאמירות ולתובנות.

כיום אני מדי פעם מפרסמת שיר בפייסבוק. הפסקתי לתקופה, כיוון שלא הייתי בטוחה שאני שלמה עם הבמה הזאת, אבל לאחרונה אנשים פנו אליי ואמרו לי "את חסרה", "אנחנו צריכים אותך". זה ריגש אותי.

תוכלי לתת לנו ציטוט של שיר שכתבת שאת מתחברת אליו במיוחד?

אמא, תראי

בן ארבע, אתה עומד על שפת הבריכה,

בטנך הילדותית בולטת מעבר למכנסי הדונלד-דאק התכולים שבחרת,

קצות אצבעות רגליך מקופלים מעבר לסף הלבן המתקלף,

זרועותיך חבוקות במצופים כתומים דחוסי אוויר.

אני קופץ, תראי,

אמא, תראי,

אני קופץ.

בן עשרים, ישוב על הכורסה הוורודה המסתובבת בסלון,

רחב כתפיים, עטור זיפים, גיטרה,

מתכופף לעבר הפלאפון המונח על הדרגש שלפניך,

פורט אקורדים מוכרים ושר.

אני מנגן, תראי,

אמא, תראי,

אני מנגן.

אני רואה.

ואיפה אנחנו יכולים לקנות את הספר שלך?

הספר נקרא ״כתב יד של רופאה״ ואפשר לרכוש אותו ממש פה >> https://bit.ly/44iG54h

Tamar Elra