פרי-אימפלנטיטיס היא המחלה השכיחה ביותר סביב שתלים דנטליים, בבית חולים הדסה משתמשים בלייזר לטיפול ממוקד בדלקות אלו ומצליח למנוע את החלפת השתלים
שתלי שיניים הפכו בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מטיפול שיניים שגרתי מקובל, רופאי שיניים רבים ומטופליהם בוחרים למלא חסר שיניים באמצעות שתלים ולאפשר לעצמם תפקוד ואסתטיקה אופטימליים.
בתחילת הדרך חשבו כולם ששתלים דנטליים ישרדו בפה לתמיד או לפחות, לשנים רבות, עם הזמן, החלו להתעורר מחלות שונות סביב השתלים כמו: דלקות, דימומים, אי נוחות ואבדן עצם תומכת סביב שתלים מתפקדים שהותקנו שנים קודם.
ולאט לאט התחילה קהילת רופאי השיניים להבין שהם עומדים בפני מחלה חדשה מבלי שיש בידם הידע והמיומנות לטפל בהן. בהדסה נמצא פתרון בדמות שימוש ייחודי בלייזר אשר מסייע בטיפול ומסוגל למנוע אובדן שיניים בפה!
פרופ' אילה שטבהולץ, רופאת שיניים בכירה במחלקה לפריודונטיה (מחלות חניכיים) בהדסה עין כרם מסבירה: "ככל שהותקנו יותר שתלים בעולם, כך הלכה המחלה והפכה לשכיחה יותר והתחזית היא שעם השנים היא תהפוך למחלה דנטלית בשכיחות דומה לזו של מחלות חניכיים ועששת מכיוון שמספר השתלים המותקנים כיום ברחבי העולם נמצא בתאוצה.
מחלה דלקתית זו סביב שתלים נקראת פרי-אימפלנטיטיס (דלקת סביב שתלים) תסמיני המחלה אינם מורגשים במקרים רבים ורק בחלק מהמקרים מאופיינים בהופעת אודם החניכיים סביב שתלים מתפקדים, נפיחות, דימום בזמן צחצוח. ללא טיפול, מתקדמת המחלה בקצב מהיר ומלווה בספיגת עצם שהולכת ומחמירה עם הזמן סביב השתלים.
הבעיה באבחנתה המוקדמת של המחלה נעוצה בכך שנוכחות המחלה המדוברת לא מלווה בכאב ולכן מתגלה באקראי בשלבים מתקדמים כשכבר אין יכולת לטפל אלא להוציא את השתלים יחד עם הכתרים או הגשרים הנתמכים על ידיהם.
פריאימפלנטיסיס היא הגורם מספר אחד לאבדן שתלים, ולהרס של עצם הלסת.
ההנחה כיום היא שהגורם הראשוני להתלקחות דלקת סביב שתלים טמון ברובד החיידקי המצטבר סביב צוואר השתל והוא זה שמצית שרשרת אירועים שמביאים בסופו של דבר לאבדן העצם האוחזת בשתל ולאובדן השתל".
פרופ' שטבהולץ, ממשיכה להסביר: "השתלים מותקנים לתוך עצם הלסת. עצם זו מכוסה ע"י הרקמה הרכה של החניכיים. באזור שהשתל יוצא מתוך הלסת לחלל הפה ומעליו מותקן הכתר, הוא מוקף על ידי רקמה החניכיים. החיבור שבין החניכים לבין השתל אינו אטום ולכן במרווח הקטן שבין שרוול הרקמה הרכה לבין השתל המותקן קיים רווח שבו מתיישבים חיידקים ומתרבים על פני דופן השתל.
חיידקים אלו מעוררים תגובה דלקתית של הגוף סביב השתל ובמידה ולא מסולקים משם מחמירה התגובה הדלקתית ומביאה בסופו של דבר לספיגה של העצם האוחזת בשתל עד לאבדן תמיכה מוחלט"
ספיגת העצם סביב שתלים מהירה וחמורה יותר מזו שקורית סביב שיניים והסיבה לכך עדין נבדקת. ההרס החמור והמהיר שמתפתח סביב שתלים מחייב אבחנה מוקדמת ככל שניתן וטיפול מהיר ויסודי בהתאם, בין אם במטרה להציל את השתל הקיים ולהחזירו לתפקוד ובין אם לשמור על כמות עצם סבירה גם אם השתל יסולק . במקרים בהם הנזק חמור ולא ניתן להחזירו לתפקוד סביר, מוצא השתל ומותקן במקומו שתל חדש ולכן חשוב שתישאר עצם מספקת לאחיזת שתל חדש.
מכיוון שאין עדין קונצנזוס לגבי דרך הטיפול בפרי-אימפלנטיטיס מאחר ואין אנו יודעים באופן מוחלט מה הגורם לתופעה, הטיפול מסתמך על ההנחה שסילוק הגורמים המזהמים מפני שטח השתל יעצרו את התקדמות הנזק.
כאן נכנסת הטכניקה בה התחלנו להשתמש בהדסה - הלייזר כעזר לסילוק הגורמים המזהמים שהתיישבו על פני שטחו.
תפקיד מכשיר הלייזר הינו לסייע בניקוי פני שטח השתל, המבוצע בדרך כלל על ידי מכשור מכני קונבנציונלי שמשמש אותנו בסילוק זיהומים מפני שטח שיניים.
קיימים מספר סוגים של לייזר המשמשים כיום לטיפולים דנטליים אך אורך הגל של מכשירי לייזר מסוג הארביום ידוע כיעיל ביותר למטרות הסרת מזהמים בחלל הפה.
לשמחתנו, במחלקה לפריודונטיה (מחלות חניכיים) שבפקולטה לרפואת שיניים ב"הדסה" נמצא מכשיר הארביום יאג שאורך הגל שלו ותכונותיו מתאימים לטיפול בזיהומים שהתפתחו סביב שתלים ומזה מספר שנים משמש מכשיר זה, בין היתר, לטיפול במחלת הפרי-אימפלנטיטיס בהצלחה רבה.
תחת הרדמה מקומית, מורמות החניכים באופן כירורגי במטרה להגיע לאזורים הנסתרים של הנגע והדלקת יחד עם הזיהום שגרם לה מסולקים ביסודיות באמצעות מכשירים ידניים, אולטרה-סונים ולבסוף על ידי קרן הלייזר.
הלייזר מנתק בדיוק ובמהירות את הרקמה הדלקתית סביב השתל, כשלאחריו מתבצע ניקוי השתל והנגע שמקיף אותו באמצעים המקובלים ובהמשך משלימה קרן הלייזר את העבודה על פני המשטחים אליהם קשה להגיע פיזית באמצעים מכניים וכימיים. היכולת היעילה של הקרן להגיע לאזורי המטרה ללא צורך במגע פיזי של המכשיר בפני השטח עליהם מופעל וזאת, בנוסף ליכולות המעולות של אידוי החיידקים ותוצריהם, מהווה יתרון משמעותי בשימוש בטכניקה זו.
מכיוון שהטיפול הטוב ביותר ברוב המחלות הכרוניות בגופנו הינו מניעה, הרי שאבחון מוקדם וטיפול מוקדם, ימנעו נזק ניכר.
המטרה העיקרית מתרכזת בהעלאת מודעות הציבור לחשיבות תחזוקת שתלים ומעקב אחר התנהגותם, וכמו כן פנייה לרופא כאשר המצב עדיין בר טיפול במטרה למנוע נזק בלתי הפיך.