שברי שורש כף היד

השבר השכיח בשורש כף היד הוא שבר בעצם הרדיוס.

השבר נגרם בדרך כלל כאשר אנו נופלים ומושיטים את הידיים ישרות לפני הגוף כדי לעצור את הנפילה ובכך גורמים לשבר ו/או לחבלה ישירה בשורש כף היד. שבר זה יכול לקרות בכל הגילאים אם לא נזהרים…

יש ללכת להיבדק כאשר הנפילה בעוצמה רבה, אבחון השבר מוקדם מונע סיבוכים עתידיים וכמובן קבלת טיפול מיידי.

ההשלכה לאבחון מאוחר תגרום לנזק בלתי הפיך וצורך בפיזיותרפיה לצורך שיקום היד ופתיחת התנועה והפחתת כאבים בשורש כף היד.

המפרק של שורש כף היד נמצא בין האמה לבין האצבעות. המפרק הזה מורכב משמונה עצמות קטנות המתחברות לשני העצמות הארוכות של האמה הנקראות: עצם הרדיוס, עצם האולנה.

השבר הנפוץ ביותר במפרק שורש כף היד הוא שבר בעצם הרדיוס. הרופאים קוראים לחלק של עצם הרדיוס שיוצר את המפרק של שורש כף היד "עצם הרדיוס הדיסטלית -Distal Radius ובשמו העברי: "שבר הרדיוס הרחיקני" או "שבר הרדיוס המרוחק".

תסמינים:

כמו בכל שבר בעצמות גם לשבר כף היד התסמינים דומים וכואבים מלווים בנפיחות והגבלת תנועה של מפרק כף היד. עוצמת המכה משפיע על חומרת הפציעה. דירוג החומרה נקבע על ידי כמה פרמטרים:

• לכמה חלקים העצם נשברה
• האם מעוצמת הפגיע הסחוס נפגע
• לאיזה מרחק העצמות נעו בזמן הפגיעה ממקום הטבעי

אבחון שבר בשורש כף היד:

לצורך אבחון השבר יבצעו מספר בדיקות כגון: צילום רנטגן לשורש כף היד (אזור הפגיעה), במקרה הצורך יבוצע גם CT להערכת פגיעה נוספת או בדיקת MRI במידה והתעורר חשד לפגיעה חמורה מסביב למפרק כף היד.

עם זאת יש לדעת שבדיקת CT או בדיקת MRI לרוב אינן יכולות לשמש תחליף לצילומי הרנטגן הרגילים אלו הן בדיקות משלימות שלרוב נעשות נוסף על צילומי הרנטגן הרגילים.

כיצד מטפלים בשבר בשורש כף היד?

כשמדובר בבן אדם פעיל מאוד או בבן אדם שפרנסתו תלויה במפרק של שורש כף היד - כמו נגנים, טכנאים, אמנים וכדומה - הרי במרבית המקרים ראוי ליטול את הסיכון שכרוך בניתוח.

במילים פשוטות: יש לבחור את הטיפול שנותן את התוצאה שממנה יפיק המטופל את התועלת הרבה ביותר ובמקביל ייחשף לסיכון הנמוך ביותר.

מטרת הטיפול בשבר של שורש כף היד היא להחזיר את התפקוד המרבי כפי שהיה לפני השבר. האמצעי להשגת המטרה הזאת הוא החזרה של חלקי השבר למקום הטבעי שלהם או לפחות קרוב לכך, וקיבוע שלהם במקום עד שהחלקים יתאחו זה לזה בצורה הטובה ביותר.

במקרים רבים ניתן להחזיר את חלקי השבר למקומם הטבעי בלי ניתוח (באופן סגור): הרופא עושה הרדמה מקומית של אזור השבר ולאחר מכן מושך את כף היד כדי לנסות להציב את חלקי השבר במקומם הנכון. אם הצליח בכך, הוא יקבע את היד בגבס כדי שהחלקים לא יזוזו ממקומם. במקרים אחרים, עושים ניתוח.

טיפול באמצעות קיבוע בגבס:

במקרים שיש רק סדק בעצם או כאשר הרופא יצליח להחזיר את חלקי השבר באמצעות משיכות למקום הנכון או כאשר צפוי שהניתוח לא יפיק תועלת משמעותית, הטיפול המועדף יהיה קיבוע של מפרק כף היד במשך כ־6 שבועות.

בתקופת ההחלמה לאחר שהנפיחות יורדת נוצר חלל בין הגבס לבין היד ולכן יהיה צורך בביקורת אצל רופא לצורך צילום חוזר לוודא שהשבר מחלים כראוי ודבר לא זז ממקומו. במידה וכן יהיה צורך להחליף את הגבס בגבס הדוק יותר לאחר שהנפיחות תרד.

הגבס מורכב מרצועות בד שסופגים בגבס נוזלי המתקשה לאחר שהוא מתייבש. בנוסף כיום פותחו גבסים שונים העשויים מחומרים פלסטיים שונים ומפולימרים מתקדמים המורידים את משקל הגבס משמעותית בנוסף ישנה אפשרות להתאמה של ה"גבס" באופן מדויק לכל מטופל.

לאחר קיבוע הגבס תזכרו לשאול האם ומתי יש צורך להגיע לבדיקת ביקורת.

טיפול ניתוחי:

הניתוח יבוצע כאשר השבר חמור עד כדי כך שלא ניתן להחזיר את חלקי השבר למקום באמצעות משיכה. משמע שברים מרובים ו/או פגיעה בסחוס.

כאשר בוצע הניתוח לא יהיה צורך בגיבוס של 6 שבועות אלה לאחר שבוע מהניתוח יהיה צורך להתחיל מיד פיזיותרפיה

לרוב מקובל לעשות את הניתוח תחת הרדמה מלאה או אזורית (מרדימים את כל היד).

מהלך הניתוח החזרת העצמות השבורות למקום הטבעי ולקבע אותם על ידי שיטות שונות: ברגים, פלטות, פינים ו/או מקבעים שונים בהתאם לחומרת השבר, מיקום השבר במפרק וכו'

ישנם מנתחים לאחר הניתוח המעדיפים לקבע את היד בסד גבס למשך כ־10 ימים למניעת כאבים.

כמה זמן נמשכת החלמה לאחר הניתוח?

לרוב משתחרר המטופל כבר ביום הניתוח או לכל המאוחר ביום שלמחרת. בעת שחרורו כף היד שלו חבושה או נתונה בסד של גבס. התחבושת או הסד נשארים במשך 7 עד 10 ימים, ולאחר מכן הם מוסרים, והמטופל מתחיל בטיפולי פיזיותרפיה כדי לשקם את השרירים ואת הרקמות שנפגעו בחבלה.

משך ההחלמה בעקבות שבר בשורש כף היד משתנה ממטופל למטופל ותלוי בגורמים רבים ובהם עוצמת הפגיעה הראשונית, חומרת השבר, סוג הטיפול שנבחר, רמת המעורבות של המטופל בטיפולי הפיזיותרפיה, הטכניקה הניתוחית וטיב הניתוח שנעשה.

משך ההחלמה יכול לנוע בין כחודשיים ועד ליותר מחצי שנה.

סיבוכים אפשריים:

לעיתים, בעקבות שבר בשורש כף היד, מתפתחת תסמונת התעלה הקרפלית (לחץ על העצב המדיאני שעובר בתוך תעלת כף היד).

אם מרגישים תחושת שריפה, עקצוצים או ירידה בתחושה בקצות האצבעות, יש לדווח על כך מיד לרופא המטפל, שכן מדובר במצב חירום שמחייב טיפול מידי.