רעידות בידיים ובגוף

רעד, המכונה גם רעד ראשוני (Essential tremor), הוא מצב בו חלק מסוים בגוף רועד או מיטלטל ללא שליטה כשהוא לא בתנועה או בשימוש. זוהי הפרעת תנועה שכיחה המהווה מטרד קל עבור רוב הלוקים בה, אך הולכת ומחמירה עם הזמן. בצורתו החמורה ביותר, עלול הרעד להקשות על ביצוע מטלות יומיומיות

מהו רעד ראשוני?

רעד ראשוני הוא תסמונת נוירולוגית שגורמת לרעידה לא רצונית וקצבית. הרעידות בידיים, אך יכולות לערב כמעט כל איבר בגוף, למשל ראש, צוואר ומיתרי הקול. הרעד גובר תוך כדי תנועות וביצוע מטלות פשוטות, כמו אחיזת כוס, כתיבה או קשירת שרוכים.

המחלה אינה מסוכנת, אך צפוי שהרעד יחמיר עם הזמן. במקרים קשים הרעד יכול להגיע לרמה המקשה על תפקוד הידיים, ונדרשת עזרה בביצוע פעילויות בסיסיות כמו אכילה, לבישת בגדים והיגיינה אישית.

רעד ראשוני יכול להופיע בכל גיל, אך הוא נפוץ יותר מעל גיל 40.

מהם הסימפטומים של רעידות בגוף?

• התחלה הדרגתית של רעד, בדרך כלל בצד אחד של הגוף.
• החמרה של הרעד בזמן תנועה או ביצוע פעולה.
• התחלה של רעידות בידיים, לפעמים ביד אחת ולפעמים בשתיהן, אך בדרך כלל הרעד קשה יותר בצד אחד מאשר בשני (א-סימטריה).
• נוסף על רעידות בידיים, לפעמים מופיע גם רעד בראש בצורה אופקית ("לא-לא") או אנכית ("כן-כן").
• הרעד עלול להחמיר במצבים של דחק רגשי (סטרס), התרגשות, מאמץ גופני, עייפות, לאחר צריכת קפאין, במזג אוויר קיצוני או כשעושים משהו שדורש קשב רב.

מהם הגורמים לרעד ראשוני?

במחצית מהמקרים של רעד ראשוני יש בני משפחה נוספים עם התסמינים, אם כי גן ספציפי טרם זוהה. לא ידוע מה הגורם לרעד ראשוני, אך יש עדות פתולוגית התומכת בתיאוריה שמדובר במחלה ניוונית המערבת את המוחון (צרבלום).

המחלה בדרך כלל מתנהגת כמחלה משפחתית תורשתית, עם תורשה דומיננטית. הסיכוי של ילד להורה שחלה ברעד ראשוני לחלות גם הוא ברעד ראשוני הוא כ-50%.

איך מבדילים בין רעידות בגוף למחלת פרקינסון?

עיתוי – ברעד ראשוני הרעד מופיע בדרך כלל בזמן ביצוע פעולות ידניות, בעוד שרעד משני למחלת פרקינסון בולט יותר במצב מנוחה, למשל כשעומדים עם ידיים תלויות לצדי הגוף או כשיושבים עם ידיים מונחות על הרגליים.

תסמינים נוספים – ברעד ראשוני אין תסמינים (סימפטומים) נוספים מעבר לרעד עצמו. למחלת פרקינסון יש תסמינים נוספים, כמו כיפוף קדימה של הגוף, איטיות בתנועה ושפשוף רגליים בהליכה.

מיקום – ברעד ראשוני מופיעות בדרך כלל רעידות בידיים, בראש ובקול. במחלת פרקינסון הרעד מתחיל בדרך כלל בידיים, אבל יכול גם להתפשט לרגליים, לסנטר ולאיברים נוספים בגוף.

איך מאבחנים רעידות בגוף?

הרופא עובר על כל הרקע הרפואי, כולל רקע רפואי של קרובי משפחה, רשימת תלונות וסימפטומים, שימוש בתרופות כעת ובעבר כולל מינונים, יעילות ותופעות לוואי. נוסף על כך, נערכת בדיקה נוירולוגית, שבה נבדקת מערכת העצבים" תפקודים קוגניטיביים, תנועות עיניים, שרירי הפנים, טונוס שרירים, החזרי יציבות, יכולת להרגיש תחושות ועוד.

הטיפול ברעידות בגוף

אם הרעד אינו פוגע בתפקוד היומיומי או לגורם לירידה באיכות החיים, אין כל צורך בטיפול. אם הרעד מפריע בחיי היומיום, בעבודה, בבית, בתחביבים או באירועים חברתיים, יש כמה אופציות לטיפול ולהקלה:

• טיפול תרופתי:
• חוסמי בטא - תרופות הנמצאות בשימוש לטיפול ביתר לחץ דם יכולות גם להקל על הרעד. התרופה היעילה ביותר בקבוצה זו הוא propranolol (פרולול או דרלין). תופעות לוואי יכולות להיות תחושה של עילפון או סחרחורת, עייפות ודופק איטי (ברדיקארדיה). לא ניתן להשתמש בתרופות אלה במחלות ריאות מסוימות או אי-ספיקת לב ניכרת.
• טיפול אנטיאפילפטי - טיפול אנטיאפילפטי, למשל ב-primidone (פריזולין) יכול לעזור לאנשים שאינם מגיבים לטיפול בדרלין או דומיו. תרופות נוספות מסוג זה הן: gabapentin(נוירונטין) ו- topiramate (טופומקס). תופעות הלוואי כוללות ישנוניות ובחילה. ניתן לשלב בין תרופות אנטיאפילפטיות וחוסמי בטא.
• תרופות הרגעה - clonazepam (קלונקס) או alprazolam (קסנקס, קסנגיס, אלפרליד) יכולות לעזור, בעיקר כאשר הרעד מחמיר במצבים של לחץ, חרדה או מאמץ. תופעות הלוואי כוללות עייפות, ישנוניות יתר ותחושה של "זומבי".
• בוטולינום - הזרקת רעלן בוטולינום (Botox) יכולה לעזור בסוגים מסוימים של רעד, בעיקר של הראש וקול. כאשר משתמשים בבוטוקס לטיפול ברעידות בידיים יש סיכון לחולשה באצבעות, וכאשר מזריקים למיתרי הקול יש סיכון של צרידות וקשיי בליעה.
• טיפול באולטרסאונד ממוקד (FUS):
• טיפול לא פולשני (ללא פתיחת גולגולת), שבמהלכו יותר מ-1,000 גלי קול בטמפרטורות הולכות ועולות מחממים וצורבים רקמה זעירה (כמה מילימטרים) בתלמוס – מעין תחנת ממסר שמעבירה מידע (אותות חשמליים) מחלקי מוח שונים לאזורים המוחיים המפותחים יותר. הצריבה מפסיקה העברה לא תקינה של אותות חשמליים מהתלמוס לאזורים האחראים על ניטור תנועה במוח, וכך מופסק הרעד.
• רוב המטופלים מרגישים הקלה מידית ומתמשכת ברעד, לאחר FUS למשך חודשים רבים ויותר.
• טיפול כירורגי:
• אם הרעד גורם להגבלה תפקודית ולירידה באיכות החיים ואינו מגיב לטיפול תרופתי, קיימות אופציות פולשניות יעילות. לפני המלצה על ניתוח עוברים הערכה רב-מקצועית במסגרת אשפוז יום, הכוללת בדיקת נוירולוג, נוירוכירורג, פסיכיאטר, אחות ופסיכולוגית, על מנת להגדיר את מטרות הטיפול, להעריך את הסיכויים והסיכונים ולהחליט על הטיפול המומלץ.
• גירוי מוחי עמוק הוא ניתוח שבו מחדיר נוירוכירורג אלקטרודה (חוט מתכתי) לתוך חלק עמוק במוח אשר מעורב ברעד (תלמוס). המטופל נמצא בערנות מלאה, על מנת לאמת את מיקום האלטרודה על ידי רישום פעילות עצבים ועל ידי התגובה לגירוי. בחלק השני של הניתוח המטופל נמצא בהרדמה מלאה, והכירורג משתיל קוצב תת-עורי בבית החזה. הקוצב משדר פולסים חשמליים בלתי מורגשים למוח באמצעות האלקטרודות המושתלות. הגירוי מפריע לאות הלא תקין, שהוא הגורם לרעד.
• קיים סיכון לתופעות לוואי, כמו ירידה בקואורדינציה, דיבור פחות ברור, אי-יציבות וכאבי ראש, הקשורות לתקלות טכניות של הציוד או לגירוי עצמו. בדרך כלל תופעות הלוואי נעלמות עם הזמן, או שניתן להפחיתן על ידי שינוי בפרמטרים של הגירוי.
• טיפול שיקומי / פרא-רפואי:
• תרגילי פיזיותרפיה יכולים לשפר את חוזק השרירים, הדיוק בתנועה והקואורדינציה. ריפוי בעיסוק יכול לעזור בהתמודדות עם הרעד על ידי אדפטציות ואסטרטגיות, כמו שימוש באביזרים (כוסות וכלים כבדים יותר, משקלות בשורש כף היד, עטים עבים וכד').
• שינוי הרגלי חיים:
• *קפאין-הפחתה או הפסקה בצריכת של קפאין, שנמצא בקפה, בתה, בקולה ובשוקולד, יכולה להקל על הרעד.
• *אלכוהול-למרות שאנשים רבים שמים לב לכך שהרעד משתפר לאחר צריכת אלכוהול, שתייה באופן קבוע אינה פתרון טוב. ברגע שהשפעת האלכוהול דועכת, יש נטייה להחמרה של הרעד. כמו כן, עם הזמן עולה הכמות הנדרשת של אלכוהול הנדרש כדי להשפיע על הרעד, דבר העלול לגרום להתמכרות.
• *הרגעה-עיסוי, מדיטציה, מיינדפולנס – כל דבר שיכול להרגיע את הלחץ בחיים הוא מומלץ.
• שימוש בטקטיקות חלופיות:
• מומלץ לנסות להשתמש יותר ביד הפחות רועדת. חפשו דרכים חלופיות לכתיבה, כמו שימוש בבנקאות באינטרנט במקום כתיבת צ'קים, או שימוש בטכנולוגיות של זיהוי קול במחשב או בטלפון הנייד.