אדמת היא מחלה נגיפית ונחשבת למדבקת מאוד. הדרכים להידבק הן עיטוש, שיעול או מגע עם ליחה או הפרשות מהאף. לרוב זוהי מחלה קלה אך מסוכנת במיוחד בהריון.
אדמת
אדמת הינה מחלה נגיפית ונחשבת לבין המחלות עם שיעורי הדבקה גבוהים מאוד. הגורמים להידבקות באדמת הם: עיטוש, שיעול, מגע עם ליחה או הפרשות מהאף. בדרך כלל המחלה אינה קשה ואינה גורמת לבעיות ארוכות טווח, אך עם זאת חשוב לציין שהיא מסוכנת במיוחד לנשים בהריון וזאת משום שהנגיף מסוגל לעבור לעובר ולגרום למומים.
התסמינים של אדמת:
מרגע ההדבקה ועד להופעת הסימנים האופייניים, קיימת תקופת דגירה (incubation period) שנמשכת 14-21 יום.
- עייפות, רוגז, חולשה, כאב שרירים וחוסר תיאבון.
- בלוטות נפוחות מאחורי האוזניים ובאחורי הצוואר. הבלוטות חוזרות לגודלן התקין לאחר כשבוע.
- חום גבוה מעל 38° שנמשך מספר ימים.
- סימנים דמויי שפעת כגון נזלת, דמעת, כאב גרון ושיעול. סימנים אלו נפוצים פחות אצל ילדים.
- פריחה אופיינית בצבע אדום-ורוד שמופיעה 4 - 3 ימים לאחר הופעת הסימנים הראשונים, ונמשכת עד שבוע ימים. הפריחה מתחילה מאחורי האוזניים, מתפזרת סביב אזור הראש והצוואר, ולאחר 3 - 2 ימים, מתפשטת לרגליים ולשאר אזורי הגוף.
- כאב במפרקים שמתפתח במהלך כשבוע. תסמינים אלו נפוצים פחות אצל ילדים
המחלה מדבקת בעיקר כשבוע לפני הופעת הפריחה ועד כ- 5 ימים לאחר הופעתה.
בזמן המחלה יש להימנע ככל האפשר ממגע עם אנשים אחרים, בעיקר עם נשים הרות .
אם ילדכם חולה באדמת, הקפידו שלא לשלוח אותו לבית הספר, ולמנוע כל מגע שלו עם ילדים אחרים.
במקרים מסוימים יתכן זיהום תת קליני (Sub-clinical infection) באדמת, שבו על אף ההדבקה בנגיף, הילד החולה לא יציג כל סימן אופייני למחלה.
הטיפול באדמת
מאחר שאדמת אינה מחלה סוערת, לרוב אין צורך בטיפול מיוחד. הטיפול המקובל במחלה כולל מנוחה וטיפול להורדת חום. במידה שלא מתפתחים סיבוכים מיוחדים, סימני המחלה חולפים תוך 7-10 ימים.
מתן אנטיביוטיקה אינו יעיל בטיפול בנגיף האדמת. טיפול אנטיביוטי במחלה יינתן אך ורק כדי למנוע זיהום חיידקי משני.
במקרה של הדבקות באדמת, הגוף מייצר נוגדנים נגד הנגיף, וע"י כך תחוסנו מפני הדבקה עתידית נוספת. לפיכך, נדיר מאד שאדם יחלה באדמת יותר מפעם אחת במהלך חייו.
כיון שלא ניתן לטפל בנגיף האדמת עצמו, יש לנקוט במספר אמצעים על מנת להקל על תסמיני המחלה:
- תרופות להורדת חום: ניתן להשתמש בתרופות המשמשות להורדת חום ונוגדות כאב כגון פרצטאמול (Paracetamol) או איבופרופן (Ibuprofen).
- אין לתת את התרופה אספירין (Aspirin) לילדים מתחת לגיל 16. במקרה של חום גבוה, הקפידו להוריד את החום, באמצעים תרופתיים, באמצעות קומפרסים קרים או אמבטיות פושרות.
- יש לתת שתייה מרובה למטופל. השתייה תמנע מצב של התייבשות (Dehydration) והחמרה של מצבים משניים כגון שיעול.
- תרופות נגד שיעול. תרופות אלו עשויות להקל מעט על סימני המחלה דמויי השפעת.
- אין צורך לטפל בפריחה, מאחר שזו תחלוף מאליה לאחר כ- 7 ימים.
אם הופעת סימנים חריגים, כגון פריחה בצבע אדום כהה, יש לפנות בהקדם לרופא, לצורך המשך ברור ואולי אף אשפוז.