היפרדות רשתית

הרשתית (Retina) הינה רקמת עצב סבוכה הבנויה בכמה שכבות. היא למעשה מרפדת את הקיר הפנימי של גלגל העין ומחוברת ישירות למוח דרך עצב הראייה. רוב חלל העין מלא בג'ל שקוף הנקרא זגוגית, הדבוק לרשתית. דרכו עובר האור בדרכו אל הרשתית. הרשתית פועלת כמו פילם במצלמה, ואחראית להפוך את התמונה המתקבלת על גביה כאנרגיה של אור לאנרגיה חשמלית, וכך להעביר אותה למוח.

ניתן לחלק את הרשתית לשני חלקים:

1. חלק היקפי: האחראי לראות שדה הראייה ההיקפי ולראיית הלילה.
2.  חלק מרכזי: אשר מכיל את המקולה (Macula) הוא האזור האחראי על חדות הראייה (יכולת הזיהוי של פרטים קטנים ומדויקים).

"הפרדות רשתית" הינו מצב שבו הרשתית מתנתקת מדופן העין; היא נגרמת עקב הופעת קרעים בהיקפה, קרעים שנגרמים בעת שג'ל הזגוגית ניתק מהרשתית ומתכווץ. הזגוגית המכווצת גורמת למשיכה על רקמת הרשתית העדינה שעלולה להיקרע בחלק מהמקרים. כשהרשתית נפרדת ממקומה, גורם הדבר למניעת חמצן ותזונה משכבות הרשתית החיצוניות . לאורך זמן, יגרום הדבר לנזק קשה לרשתית. בשל כך, במצב כזה יש לטפל מהר על מנת למנוע פגיעה בלתי הפיכה בראייה.

שכיחות הפרדות רשתית הינה 1:10,000 לשנה באוכלוסייה הכללית.

אם לא מטפלים בבעיה הזאת בזמן ובהצלחה, עלולים להתעוור.

סוגים של ניתוקי רשתיות:

ניתן לחלק את סוגי היפרדות הרשתית לשלושה סוגים:

• היפרדות רשתית רגמטוגנית – היא הסוג הנפוץ ביותר לתהליך של ניתוק הרשתית. נוצרת כתוצאה מחור או קרע ברשתית, שמאפשר מעבר נוזלים בין הרשתית והשכבות החיצוניות בעין. ישנן גורמי סיכון אשר מעלים את הסיכוי להיפרדות רשתית רגמטוגנית, כגון: קוצר ראייה, היסטוריה משפחתית, היפרדות רשתית או קרע ברשתית בעין השנייה בעבר, היפרדות זגוגית לאחרונה, טראומה, שינויים טרשתיים בפריפריה.
• היפרדות רשתית משכתית – נגרמת מרקמה צלקתית בעין שמושכת את הרשתית ממקומה התקין בעין. ממשיכה זו גורמת למשיכת הרשתית הסנסורית משכבת האפיתל הפיגמנטרי והיווצרות היפרדות רשתית משכתית. להבדיל מהיפרדות רשתית רגמטוגנית בהיפרדות משכתית הרשתית אינה מתנפנפת ויכולה להתמקם במרכז הרשתית. במקרים מסוימים הרקמה שנוצרה יכולה לגרום לפעולה כפולה ובנוסף להיפרדות הרשתית ההמשכתית ליצור קרע ונוזלים מחלל הזגוגית יעברו אל החלל בין הרשתית הסנסורית לשכבת האפיתל הפיגמנטרי. במצב כזה ההיפרדות תהיה משכתית רגמטוגנית יחדיו.
• היפרדות רשתית אקסודטיבית – היפרדות רשתית שנגרמת עקב הצטברות נוזלים מתחת לרשתית שגורמת לניתוק הרשתית משכבת כלי הדם בעין. היפרדות מסוג זה נוצרת כתוצאה מדלף כלי דם רשתיים או נזק לתאי האפיתל הפיגמנטרי, דבר אשר גורם להיווצרות נוזל בחלל תת-רשתי. היפרדות מסוג זה מתרחשת בעיקר על רקע גידול בעין או דלקות עיניים חוזרות.

גורמי סיכון להיפרדות רשתית:

1.  קוצר ראייה גבוה (מיופיה).
2.  הפרדות רשתית קודמת בעין אחת.
3. הפרדות רשתית אצל בן משפחה (נטייה גנטית).
4.  ניתוח קודם בעין (כמו קטרקט).
5. חבלה לעין (קהה או חודרת).
6. אירוע של היפרדות הזגוגית (הג'ל שממלא את גלגל העין)-מהרשתית
7. שינויים ניווניים בהיקף הרשתית.

התסמינים של היפרדות רשתית:

התסמינים שיכולים לרמז על קרע ברשתית כוללים הבזקי אור, תחושה של גופים הצפים מול העין בצורת זבובים או עכביש או חוטים וקווים.

אם הרשתית נפרדת מדופן העין, חווים אובדן של שדה ראייה. האובדן הזה יכול להיות חלקי (מופיע מסך שחור שמסתיר חלק משדה הראייה) ויכול להיות מלא (מסך שחור יורד על כל שדה הראייה).

זה קורה כאשר נפרד גם מרכז הראייה - אזור המקולה שאחראי להבחנה בין פרטים ולראייה חדה.

אבחון:

אבחון הפרדות רשתית מתבצע על ידי רופא העיניים. נדרשת הרחבת האישונים ובדיקת הרשתית בעזרת מכשירים שונים. לעיתים, יש צורך בעדשת מגע ייחודית עם מראות על מנת לאבחן אותה ישנם מקרים של דימום בזגוגית מסיבות שונות שמתלווה להיפרדות רשתית, ואז יש לבצע בדיקת אולטרה סאונד של העין עקב חוסר היכולת לראות את הרשתית דרך הדימום.

טיפול בהיפרדות רשתית:

ישנם מספר טיפולים במצב של היפרדות רשתית. בחירת הטיפול נקבעת בהתאם למיקום, לסוג ולחומרת ההיפרדות, וכן בהתאם לאופי ולרצון החולה. כאמור, לרוב, ככל שההיפרדות קטנה יותר ו"טרייה" יותר, תוצאות הטיפול הן לרוב מוצלחות יותר. לעומת זאת, כאשר ההיפרדות כוללת את אזור מרכז הראיה נגרם בדרך כלל נזק מסוים לראיה, שעלול להיות בלתי הפיך. הטיפולים העיקריים הניתנים במקרה של היפרדות רשתית בעין הם: טיפול לייזר, הקפאה, הזרקת גז לעין, הנחת גבנון (חגורה), וניתוח רשתית – ויטרקטומי. לעתים כל אחד מהם ניתן לחוד, ולעתים, הטיפול משלב את חלקם, או את כולם.