בלוטה הורמונאלית שגודלה כגרגר אפונה, הממוקמת בבסיס המוח. ההיפופיזה מייצרת ומפרישה הורמונים רבים שבעזרתם שולטת על בלוטות הורמונאליות, לרבות בלוטת התריס ובלוטת יותרת הכליה, וכן על אברי הרבייה (השחלות והאשכים). ההיפופיזה מחולקת לשתי אונות. האונה הקדמית מפרישה הורמונים השולטים על בלוטות הורמונאליות אחרות וכך שולטת על תפקודי ליבה בגוף לרבות גדילה, פריון וחילוף החומרים. האונה האחורית מפרישה הורמון המפקח על תפקודים דוגמת משק המים בכליות, לחץ הדם והתכווצות השרירים החלקים. ההיפופיזה נשלטת על ידי בלוטת ההיפותלמוס אשר ממוקמת מעליה ומתחברת אליה בעזרת כלי דם וקשרים עצביים.
בהתאם לכך ניתן להבין עד כמה חשובה פעילותה של הבלוטה, ועד כמה תשפיע בעיה בה על הגוף כולו. גידול בבלוטת יותרת המוח אשר פוגע בפעולתה התקינה, יכול להביא להשלכות רבות:
סימנים וסימפטומים שכיחים: תלויים בגודל הגידול, מיקומו ו/או/ מעורבותם של הורמונים.
כאבי ראש, בחילות והקאות.
הפרעות ראיה, והפרעות בתפקוד ההורמונלי, לדוגמא עודף של קורטיזון להשמנה, סכרת, יתר לחץ דם, אוסטאופורוזיס ונטייה לזיהומים. עודף הורמון הגדילה גורם לצמיחה לממדי ענקות, עיבוי ידיים, רגלים, הגדלת לב וכבד. הפרשת יתר של פרולקטין גורם להפרשת חלב מהשדים והפסקת הוסת.
גידולים בבלוטת יותרת המוח הם לרוב שפירים, כמובן, אך ייתכנו הבדלים רבים ביניהם. זה מתחיל עם צורת הגידול, שעשויה להיות שונה – למשל צורה פפילרית לעומת צורת "סרטים" . המכנה המשותף הוא שהגידול בבלוטת יותרת המוח מורכב ממשטח גדול של תאים הומוגניים, ביניהם עובר הדם. הגידול עלול לשבש את גדילת התאים ברקמות אלה, ויגרום למצב בו הם יגדלו בצורה אחרת.
לעיתים גידולים מסוג זה מתגלים במקרה בשל ביצוע הדמיית מוח מסיבה אחרת. אם מתעורר החשד, יש צורך לבצע הדמיית מוח – MRI, ובמידה ואכן הודגם גידול - בדיקות דם של כל הורמוני ההיפופיזה כדי לוודא שאין הפרשת יתר או חסר של אחד מהם. במידה ומתגלה חסר – החולה יקבל טיפול בהורמון החסר לפי הצורך. אם הגידול גדול ויש חשד ללחץ על עצבי הראיה תבוצע גם בדיקת עיניים הכוללת בדיקת שדות ראיה.