חזרת

מחלת החזרת (Mumps) היא מחלה נגיפית מדבקת מאוד, המאופיינת בעיקר בנפיחות כואבת של בלוטות הרוק הפרוטידיות, הממוקמות בצידי הפנים, מתחת ובקדמת האוזניים. בעבר, לפני שהיה קיים חיסון יעיל, החזרת הייתה מחלת ילדות נפוצה. למרות שהחיסון הביא לירידה דרמטית בשכיחותה, עדיין חשוב להיות מודעים למחלה, לסימניה ולחשיבות החיסון כדי למנוע התפרצויות וסיבוכים אפשריים.

המודעות למחלת החזרת ולחשיבות החיסון חיונית משתי סיבות עיקריות: ראשית, כדי להגן על עצמנו ועל ילדינו מפני המחלה וסיבוכיה, שיכולים להיות משמעותיים במקרים מסוימים. שנית, שיעורי חיסון גבוהים בקהילה יוצרים חסינות עדר, שמגנה גם על אוכלוסיות פגיעות שאינן יכולות להתחסן, כמו תינוקות צעירים ואנשים עם מערכת חיסון מוחלשת. הבנה מעמיקה של המחלה והחיסון היא המפתח לשמירה על בריאות הציבור.

מהי חזרת?

מחלת החזרת (Mumps) היא מחלה נגיפית מדבקת מאוד, הנגרמת על ידי נגיף החזרת (Mumps virus). היא מתאפיינת בעיקר בנפיחות של בלוטות הרוק הפרוטידיות, הממוקמות בצידי הפנים, מתחת ובקדמת האוזניים, מה שגורם למראה אופייני של נפיחות בלסת ("פני חזיר").

הגורם למחלה – נגיף החזרת: הגורם למחלת החזרת הוא נגיף החזרת, השייך למשפחת נגיפי הפאראמיקסו (Paramyxoviridae), סוג Rubulavirus. זהו נגיף RNA חד-גדילי.

דרכי ההדבקה: 

נגיף החזרת מדבק מאוד ועובר מאדם לאדם באמצעות רסיסי רוק ו/או הפרשות מהאף והגרון של אדם חולה, בעיקר בעת שיעול, עיטוש או דיבור קרוב. ההדבקה יכולה להתרחש גם באמצעות מגע ישיר עם חפצים או משטחים מזוהמים בנגיף ולאחר מכן נגיעה בפנים (פה, אף, עיניים) ללא שטיפת ידיים. אדם חולה יכול להיות מדבק יומיים לפני הופעת התסמינים ועד חמישה ימים לאחר תחילת הנפיחות בבלוטות הרוק. חשוב לציין שאדם יכול להדביק גם אם המחלה מופיעה אצלו ללא תסמינים כלל.

מהם התסמינים למחלת החזרת?

התסמינים של מחלת החזרת מתפתחים בדרך כלל 12 עד 25 ימים לאחר ההדבקה בנגיף (תקופת הדגירה הממוצעת היא כ-16-18 ימים). חשוב לציין שכאחד מכל שלושה אנשים שנדבקים בחזרת לא יפתחו תסמינים כלל או שיפתחו תסמינים קלים מאוד. כאשר מופיעים תסמינים, הם יכולים לכלול:

• נפיחות בבלוטות הרוק: זהו התסמין המוכר ביותר של חזרת. הנפיחות מופיעה בדרך כלל בבלוטות הרוק הפרוטידיות, הממוקמות מתחת ובקדמת האוזניים, משני צידי הפנים. הנפיחות עלולה להיות מלווה בכאב, רגישות למגע וקושי בלעיסה ובבליעה. לעיתים הנפיחות מופיעה רק בצד אחד של הפנים ובהמשך מתפשטת לצד השני, אך ייתכן שתופיע בשני הצדדים בו-זמנית.
• חום, כאבי ראש, עייפות: תסמינים אלה יכולים להופיע מספר ימים לפני הופעת הנפיחות בבלוטות הרוק. הם דומים לתסמינים של מחלות ויראליות אחרות ויכולים לכלול חום לא גבוה עד גבוה, כאבי ראש, תחושת עייפות וחולשה כללית, ולעיתים גם כאבי שרירים וירידה בתיאבון.
• תסמינים נוספים:
• כאבי שרירים.
• חוסר תיאבון.
• תחושה כללית לא טובה (Malaise).
• לעיתים רחוקות יותר יכולים להופיע כאבי בטן קלים.

חשוב לציין כי התסמינים של חזרת יכולים להיות דומים לתסמינים של מחלות אחרות, כגון דלקת בבלוטות הרוק מסיבות אחרות (חיידקיות או אחרות) או בלוטת לימפה מוגדלת בצוואר. לכן, במקרה של חשד לחזרת, חשוב לפנות לרופא לצורך אבחון מדויק.

תקופת הדגירה וההדבקה

משך תקופת הדגירה: תקופת הדגירה של נגיף החזרת, שהיא הזמן מרגע ההדבקה ועד להופעת התסמינים הראשונים, נעה בדרך כלל בין 12 ל-25 ימים, כאשר הממוצע הוא 16-18 ימים.

משך זמן ההדבקה: אדם חולה בחזרת נחשב מדבק יומיים לפני הופעת הנפיחות בבלוטות הרוק (או הופעת תסמינים אחרים אם אין נפיחות) ועד חמישה ימים לאחר תחילת הנפיחות. חשוב לציין שאנשים שנדבקו בנגיף אך אינם מפתחים תסמינים (אסימפטומטיים) עדיין יכולים להיות מדבקים ולהעביר את הנגיף לאחרים. לכן, מודעות להיגיינה חשובה גם אם אין תסמינים ברורים.

איך מאבחנים חזרת?

• בדיקה קלינית: ברוב המקרים, רופא יכול לאבחן חזרת על סמך התסמינים האופייניים, במיוחד הנפיחות בבלוטות הרוק הפרוטידיות, ובדיקה גופנית. ההיסטוריה הרפואית של המטופל, כולל מצב החיסונים שלו וחשיפה אפשרית לאדם חולה בחזרת, יכולה גם היא לסייע באבחנה.
• בדיקות מעבדה: במקרים מסוימים, במיוחד כאשר האבחנה אינה ברורה או לצורך מעקב אפידמיולוגי, ניתן לבצע בדיקות מעבדה לאישור האבחנה:
• בדיקת נוגדנים (Serology): בדיקת דם שמטרתה לזהות נוגדנים ספציפיים לנגיף החזרת (IgM ו-IgG). נוכחות של נוגדני IgM לרוב מעידה על זיהום פעיל או טרי, בעוד שנוגדני IgG מעידים על חסינות, בין אם כתוצאה מחשיפה קודמת לנגיף או כתוצאה מחיסון.
• בדיקת PCR (Polymerase Chain Reaction): בדיקה מולקולרית שמטרתה לזהות את החומר הגנטי (RNA) של נגיף החזרת בדגימות ביולוגיות, כגון רוק, שתן או נוזל מחוט השדרה (במקרים של סיבוכים נוירולוגיים). בדיקת PCR היא רגישה ומאפשרת זיהוי מהיר של הנגיף בשלבים המוקדמים של המחלה.

ההחלטה על הצורך בבדיקות מעבדה תתקבל על ידי הרופא המטפל בהתאם למצב הקליני ולשיקולים נוספים.

סיבוכים אפשריים במחלת החזרת

למרות שברוב המקרים מחלת החזרת היא קלה וחולפת ללא השלכות ארוכות טווח, היא עלולה לגרום לסיבוכים שונים, חלקם עלולים להיות משמעותיים, במיוחד במבוגרים ובמתבגרים:

• דלקת באשכים (Orchitis) או בשחלות (Oophoritis): זהו אחד הסיבוכים השכיחים יותר, במיוחד בקרב גברים לאחר גיל ההתבגרות. דלקת באשכים גורמת לכאב, נפיחות ורגישות באשך אחד או בשניהם. במקרים נדירים, היא עלולה להוביל לירידה בפוריות. דלקת בשחלות נפוצה פחות ועלולה לגרום לכאבי בטן תחתונה.
• דלקת קרום המוח (Meningitis) ודלקת המוח (Encephalitis): נגיף החזרת עלול לגרום לדלקת בקרומי המוח (מנינגיטיס) או ברקמת המוח עצמה (אנצפליטיס). תסמינים יכולים לכלול חום גבוה, כאבי ראש חזקים, נוקשות צוואר, רגישות לאור, בחילות, הקאות ושינויים במצב ההכרה. סיבוכים אלה נדירים יחסית אך עלולים להיות חמורים.
• חירשות (Hearing Loss): חירשות קבועה כתוצאה מחזרת היא סיבוך נדיר אך אפשרי, לרוב חד-צדדי.
• סיבוכים נוספים:
• דלקת הלבלב (Pancreatitis): עלולה לגרום לכאבי בטן עליונה חזקים, בחילות והקאות. לרוב חולפת ללא נזק קבוע.
• דלקת מפרקים (Arthritis): כאב ונפיחות במפרקים, לרוב זמני.
• דלקת בשריר הלב (Myocarditis): סיבוך נדיר מאוד.

מחלות זיהומיות (יש לשלב את הנקודה הזו בהקשר הנכון - ככל הנראה הכוונה היא שהחזרת היא מחלה זיהומית): מחלת החזרת היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף. ההדבקה מתרחשת באמצעות מגע עם רסיסי רוק ו/או הפרשות מהאף והגרון של אדם חולה. הסיבוכים שצוינו לעיל הם תוצאה של התפשטות הזיהום הנגיפי לאיברים ומערכות שונות בגוף.

טיפול במחלת החזרת

אין טיפול אנטי-ויראלי ספציפי למחלת החזרת, מכיוון שהיא נגרמת על ידי נגיף והגוף מתמודד איתו באופן עצמאי. הטיפול מתמקד בעיקר בטיפול תומך שמטרתו להקל על התסמינים ולמנוע סיבוכים עד שהמחלה חולפת.

• טיפול תומך:
• מנוחה: חשוב לנוח ולהימנע ממאמץ יתר בזמן המחלה.
• שתייה מרובה: יש להקפיד על שתייה מספקת של נוזלים כדי למנוע התייבשות, במיוחד אם יש חום. מומלץ לשתות מים, מיץ לא חומצי, מרק פושר או תה.
• הקלה על כאבים: ניתן להשתמש בתרופות לשיכוך כאבים ולהורדת חום כמו פרצטמול (אקמול, נובימול) או איבופרופן (אדביל, נורופן) כדי להקל על כאבי ראש, כאבי שרירים וכאב בבלוטות הרוק. יש לתת את התרופה במינון המתאים לגיל ולמשקל ובהתאם להוראות הרופא או על האריזה. אין לתת אספירין לילדים עקב הסיכון לתסמונת ריי.
• קומפרסים קרים או חמים: הנחת קומפרסים על בלוטות הרוק הנפוחות עשויה להקל על הכאב והנפיחות. ניתן לנסות לסירוגין קומפרסים קרים וחמים ולראות מה מרגיע יותר.
• תזונה רכה: אכילת מזונות רכים שאינם דורשים לעיסה מרובה עשויה להיות נוחה יותר בזמן שהבלוטות נפוחות וכואבות. יש להימנע ממזונות חומציים שעלולים לגרות את בלוטות הרוק.
• המלצות למניעת הדבקה: מכיוון שחזרת מדבקת מאוד, חשוב לנקוט באמצעים למניעת התפשטותה:
• בידוד: יש לבודד את החולה משהייה במקומות ציבוריים (כגון גן ילדים, בית ספר, עבודה) למשך חמישה ימים לפחות מתחילת הנפיחות בבלוטות הרוק.
• היגיינת ידיים: כל בני הבית והמטפלים צריכים להקפיד על שטיפת ידיים יסודית במים וסבון לעיתים קרובות.
• הימנעות משיתוף חפצים: אין לשתף כלי אוכל, כוסות, מגבות או חפצים אישיים אחרים עם החולה.
• כיסוי הפה והאף: בעת שיעול או עיטוש, יש לכסות את הפה והאף במרפק או בממחטה חד פעמית ולהשליך אותה לפח.

חשוב לעקוב אחר הוראות הרופא המטפל וליצור איתו קשר במקרה של החמרה בתסמינים או הופעת סיבוכים.

חיסון נגד חזרת

הדרך היעילה ביותר למנוע מחלת חזרת וסיבוכיה היא באמצעות חיסון. החיסון נגד חזרת ניתן כחלק מחיסון משולש או מרובע.

• חיסון MMR/MMRV:
• MMR הוא חיסון משולב המגן מפני חצבת (Measles), חזרת (Mumps) ואדמת (Rubella).
• MMRV הוא חיסון מרובע המגן מפני חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח (Varicella). בישראל, החיסון הניתן בשגרה הוא חיסון MMR.
• לוח זמנים לחיסון:
• מנה ראשונה: ניתנת בדרך כלל בגיל שנה (12 חודשים).
• מנה שנייה (בוסטר): ניתנת בדרך כלל בכיתה א' (גיל 6 שנים). חשוב להקפיד על קבלת שתי המנות של החיסון בזמן המומלץ כדי להבטיח הגנה מיטבית. אנשים שלא חוסנו בילדותם יכולים להתחסן בכל גיל. יש להתייעץ עם רופא לגבי לוח זמנים מתאים.
• יעילות החיסון: חיסון MMR יעיל מאוד במניעת חזרת. לאחר קבלת שתי מנות חיסון, יעילותו בהגנה מפני המחלה עומדת על כ-88% (לעומת כ-78% לאחר מנה אחת). גם אם אנשים מחוסנים נדבקים בחזרת, המחלה לרוב תהיה קלה יותר וסיכון הסיבוכים נמוך משמעותית.
• תופעות לוואי אפשריות: חיסון MMR נחשב לבטוח מאוד ותופעות הלוואי הן בדרך כלל קלות וחולפות מעצמן. תופעות הלוואי האפשריות כוללות:
• אדמומיות, נפיחות או כאב קל במקום ההזרקה.
• חום קל (יכול להופיע 1-2 שבועות לאחר החיסון ולהימשך יום-יומיים).
• פריחה קלה (יכולה להופיע 1-2 שבועות לאחר החיסון). תופעות לוואי חמורות הן נדירות ביותר. חשוב לדווח לרופא על כל תגובה חריגה לאחר החיסון.

החיסון נגד חזרת הוא כלי חשוב בשמירה על בריאות הפרט והציבור, ומסייע במניעת התפרצויות של המחלה וסיבוכיה הפוטנציאליים. הקפדה על לוח החיסונים המומלץ היא חיונית.

חזרת בהריון

למרות שמחלת החזרת נחשבת בדרך כלל למחלה קלה, ישנם סיכונים פוטנציאליים הקשורים בהדבקה במהלך ההיריון, וישנן המלצות ספציפיות לנשים הרות.

• סיכונים אפשריים:
• הפלה ספונטנית (Miscarriage): מספר מחקרים ישנים יותר העלו חשש מפני עלייה בסיכון להפלה ספונטנית, במיוחד אם ההדבקה מתרחשת בשליש הראשון של ההיריון. עם זאת, מחקרים מאוחרים יותר לא תמיד אישרו ממצא זה, והראיות אינן חד משמעיות.
• לידה מוקדמת (Preterm Delivery) ומשקל לידה נמוך (Low Birth Weight): רוב המחקרים לא הראו קשר משמעותי בין חזרת בהריון לבין לידה מוקדמת או משקל לידה נמוך.
• מומים מולדים (Birth Defects): בניגוד לאדמת, אין כיום ראיות משמעותיות המצביעות על כך שחזרת במהלך ההיריון גורמת למומים מולדים בעובר. היו דיווחים נדירים על מקרים של דלקת בבלוטות הרוק המולדת (congenital parotitis) ביילודים לאימהות שחלו בחזרת בהריון, אך זהו סיבוך נדיר ביותר.
• תמותת עובר (Stillbirth): קיימים דיווחים נדירים על עלייה אפשרית בסיכון לתמותת עובר בשליש השלישי של ההיריון, אך גם כאן הראיות מוגבלות.

חשוב לציין כי באופן כללי, נראה שמחלת החזרת במהלך ההיריון אינה חמורה יותר מאשר אצל נשים שאינן בהריון, ורוב הנשים ההרות מחלימות ללא סיבוכים משמעותיים לעצמן או לעובר. עם זאת, בשל הסיכונים הפוטנציאליים, חשוב לנקוט באמצעי זהירות.

• המלצות לנשים בהריון:
• בדיקת חסינות לפני ההיריון: מומלץ לנשים המתכננות הריון לבדוק את מצב החיסון שלהן לחזרת (ולחצבת ואדמת) ולפני ההיריון לקבל חיסון MMR אם הן אינן מחוסנות או שקיבלו רק מנה אחת.
• הימנעות מחשיפה: נשים הרות, במיוחד אם הן לא מחוסנות, צריכות להימנע ממגע קרוב עם אנשים חולים בחזרת.
• דיווח על חשיפה או תסמינים: אם אישה הרה נחשפה לחולה חזרת או מפתחת תסמינים, עליה לפנות מיד לרופא המטפל שלה לקבלת הנחיות.
• חיסון במהלך ההיריון: חיסון MMR הוא חיסון חי-מוחלש ולכן אינו מומלץ במהלך ההיריון בשל סיכון תיאורטי לעובר. אם אישה לא חוסנה והיא בהריון, החיסון יידחה לאחר הלידה.
• טיפול תומך: אם אישה הרה חולה בחזרת, הטיפול יתמקד בהקלה על התסמינים (כמו מנוחה, שתייה מרובה ושימוש בפרצטמול להורדת חום וכאבים) ובמעקב אחר מצבה ומצב העובר.

במקרה של חשש או חשיפה לחזרת במהלך ההיריון, יש להתייעץ עם רופא הנשים או רופא המשפחה לקבלת הערכה והמלצות ספציפיות.

לסיכום

מחלת החזרת היא מחלה נגיפית מדבקת שיכולה לגרום לתסמינים לא נעימים ולסיבוכים פוטנציאליים, במיוחד במבוגרים. המודעות למחלה ולחשיבות החיסון היא קריטית במניעת התפרצויות ושמירה על בריאות הפרט והציבור. שיעורי חיסון גבוהים יוצרים חסינות עדר ומגנים על אוכלוסיות פגיעות.

המלצות למניעת הדבקה:

• הקפדה על קבלת שתי מנות חיסון MMR במועד המומלץ.
• שמירה על היגיינת ידיים טובה, במיוחד לאחר שיעול או עיטוש ולפני מגע עם אחרים.
• כיסוי הפה והאף בעת שיעול או עיטוש.
• הימנעות ממגע קרוב עם אנשים חולים.
• בידוד של חולים בחזרת למשך חמישה ימים לפחות מתחילת הנפיחות בבלוטות הרוק.
• נשים המתכננות הריון צריכות לוודא שהן מחוסנות נגד חזרת.

על ידי הקפדה על הנחיות אלה, ניתן להפחית משמעותית את הסיכון לחלות בחזרת ולהפיץ את המחלה לאחרים. החיסון הוא כלי בטוח ויעיל ביותר במאבק נגד מחלה זו.