פריקת ברך היא בעצם פריקת פיקת הברך, או בעצם, יציאת פיקת הברך ממקומה. זו יכולה לקרות מפגיעה ישירה או בעקבות לחץ מוגזם על הפיקה.
לצד פריקת פיקת הברך, תיתכן פציעה של חלקי הברך האחרים, כמו למשל קרע של המניסקוס או ברצועה צולבת קדמית. אחרי שיצאה ממקומה פעם אחת, פיקת הברך יכולה לנוע לאחד הצדדים של המפרק, אך לעתים יותר קרובות היא כלל יוצאת מהמפרק.
כשמדובר בפריקת פיקת הברך, מדובר בתזוזה מהמקום של חלק אחד מהמפרק - העצם השטוחה ששומרת על המפרק מקדימה. פריקת הברך כוללת בתוכה תזוזה של כל המפרק, כשגם עצם הירך ועצם השוק יוצאות ממקומן. פריקת ברך נחשבת לפציעה חמורה יותר, אך פחות נפוצה מפריקת פיקת הברך.
בין סיבות לפריקת פיקת הברך ניתן למנות: משקל יתר, שרירי רגליים חלשים או לא מאוזנים, מיקום גבוה מדי או לא נכון של פיקה, פציעות קודמות והמגדר: מסתבר שנשים נוטות יותר מהגברים לפרוק פיקת ברכיים, מהסיבה שהירכיים שלהן ממוקמות בזווית רחבה יותר למפרק הברך.
התסמינים עשויים להיות שונים באופן משמעותי בעקבות חומרת הפגיעה למפרק הברך ופציעות ברך אחרות בעבר. במקרים פשוטים, יחזור החולה מידית לפעילות, במקרים מורכבים יותר הוא יסבול מכאב ומגבלות בתנועה.
אבחון נכון של פריקת פיקת הברך תלוי בהדמיה טובה, שם ניתן לראות את הקרע של הרצועה שמייצבת את פיקת הברך MPFL -.
סוגי הטיפול בפריקת פיקת הברך משתנים בהתאם לחומרת הפגיעה. אצל חלק מהמטופלים ניתן להחזיר את הפיקה למקום עוד לפני הגעתם לבית חולים ואצל אחרים יהיה צורך בחדר טראומה או חדר ניתוח.
במקרה של פגיעה בסחוס יחד עם הפריקה, אצל אדם צעיר, יהיה צורך בניתוח, כדי להוציא את הגוף הסחוסי החופשי וכדי לעצב מחדש את המפרק. במידה ויש פריקות חוזרות, עושים מספר הדמיות כדי להבין את האנטומיה של ברך, וגם את הרצועה וגורמי הסיכון לפריקות נוספות. .אצל 80% מהמקרים מדובר בתיקון הרצועה בלבד. את הרצועה החדשה לוקחים מהשוק ושותלים אותה לתוך המפרק של הברך.
הניתוח לשחזור הרצועה הצולבת נעשה על ידי השתלה של גיד אחר. הגיד ילקח מגוף החולה עצמו, מגופו של אדם מת או ממקור סינטטי.
ברור שתהליך ההחלמה יהיה הדרגתי וידרוש שיתוף פעולה מלא מצד החולה והרבה מאוד סבלנות לאורך זמן השיקום. במהלך התקופה הזו ידרשו טיפולי פיזיותרפיה רבים, תכנית שיקום מותאמת אישית ועוד. טיפולים אלקטרו-תרפים, טיפולים בעזרת צינון וטיפולים ייחודים אחרים עשויים להיכלל בתוכנית זו, במטרה לחזק עד כמה שניתן את הרצועה הצולבת.