שבר בראש עצם הזרוע - הומרוס פרוקסימלי

מנפילה פשוטה ועד לפציעה מורכבת – המומחים של יחידת הכתף בהדסה מסבירים על האבחון, אפשרויות הטיפול והדרך להחלמה.

שבר בחלק העליון של הזרוע (הומרוס פרוקסימלי), המרכיב את מפרק הכתף, הוא אחד השברים הנפוצים ביותר, בעיקר בקרב האוכלוסייה המבוגרת. לרוב, שבר זה נגרם כתוצאה מנפילה פשוטה על היד המושטת אצל אדם הסובל מירידה בצפיפות העצם (אוסטאופורוזיס). אצל צעירים, שברים אלו נגרמים בדרך כלל מחבלה באנרגיה גבוהה יותר, כמו תאונת דרכים או פציעת ספורט.

הטיפול בשבר בראש הזרוע דורש התייחסות מיוחדת, מכיוון שתפקוד הכתף תלוי בריפוי נכון של העצם. החדשות הטובות הן שבמקרים רבים ניתן לטפל בשבר בהצלחה ללא ניתוח. כאשר נדרש ניתוח, קיימות כיום אפשרויות מתקדמות לקיבוע השבר או להחלפת המפרק, המותאמות אישית לגיל המטופל ולסוג השבר. ביחידת הכתף שלנו, אנו מנוסים בטיפול בכל סוגי השברים, במטרה להחזיר אותך לתפקוד מיטבי.

האנטומיה של ראש הזרוע

כדי להבין את סוגי השברים, כדאי להכיר את ארבעת החלקים העיקריים המרכיבים את החלק העליון של עצם הזרוע:

ראש עצם הזרוע (Articular Surface):החלק הכדורי, המצופה בסחוס, שיוצר את המפרק עם שקע הכתף.

הגבשושית הגדולה (Greater Tuberosity):בליטת עצם חיצונית, אליה מתחברים שלושה מגידי השרוול המסובב.

הגבשושית הקטנה (Lesser Tuberosity):בליטת עצם קדמית, אליה מתחבר גיד נוסף של השרוול המסובב.

הצוואר הכירורגי (Surgical Neck):האזור שמתחת לראש העצם, המחבר אותו לגוף עצם הזרוע.

שבר בראש הזרוע יכול לערב חלק אחד או יותר מהמבנים הללו. חומרת השבר וההחלטה על הטיפול תלויות במידה רבה במספר החלקים המעורבים ובעיקר במידת התזוזה שלהם.

הגורמים לשבר

הסיבות לשבר בראש עצם הזרוע משתנות מאוד בין קבוצות גיל שונות:

בקרב האוכלוסייה המבוגרת: הגורם השכיח ביותר הוא נפילה מגובה נמוך, כמו כתוצאה ממעידה. רקע של אוסטאופורוזיס מגביר משמעותית את הסיכון לשבר.

בקרב האוכלוסייה הצעירה: השברים נגרמים בדרך כלל כתוצאה מחבלה בעוצמה גבוהה, כמו תאונות דרכים או פציעות ספורט.

תהליך האבחון

בדיקה גופנית: נראה נפיחות, שטפי דם נרחבים ורגישות עזה, ולרוב חוסר יכולת להניע את היד.

צילום רנטגן: בדיקת ההדמיה הראשונה וההכרחית לאישור קיום השבר והערכת סוגו ומידת התזוזה.

CT - טומוגרפיה ממוחשבת: מבוצעת כאשר עמדת השבר אינה ברורה מספיק בצילומים, כדי להבין את מורכבות השבר ולתכנן את הטיפול המיטבי.

עקרונות הטיפול – מתי צריך ניתוח?

ההחלטה על הצורך בניתוח תלויה במספר גורמים, ואנו מתאימים אותה אישית לכל מטופל. הגורמים העיקריים שאנו שוקלים הם: מידת התזוזה של חלקי השבר, גיל המטופל, רמת התפקוד הכללית והדומיננטיות של היד.

באופן כללי, כאשר חלקי השבר יציבים ובעמדה מתקבלת, הנטייה תהיה לטיפול שמרני. כאשר ישנה תזוזה משמעותית, נשקול טיפול ניתוחי.

פירוט אפשרויות הטיפול

טיפול שמרני (ללא ניתוח):מתאים לרוב המקרים בהם השבר יציב ובעמדה (תזוזה) מתקבלת בהתאם לגיל המטופל ופעילותו. הטיפול כולל קיבוע במתלה למספר שבועות, מעקב רנטגני והפעלה הדרגתית של היד, במטרה לאפשר לשבר להתאחות במנח אנטומי מתקבל.

טיפול ניתוחי: כאשר השבר מלווה בתזוזה משמעותית, יש לשקול ניתוח. הגישות העיקריות הן:

קיבוע פנימי באמצעות פלטה וברגים: מתאים לאנשים צעירים יחסית עם איכות עצם סבירה. מקבעים את השבר עם פלטה וברגים.

קיבוע באמצעות מסמר תוך-לשדי: מתאים לסוגים מסוימים של שברים, בעיקר אלו המערבים את צוואר וגוף עצם הזרוע.

החלפת מפרק הכתף: מתאים למטופלים מבוגרים עם שבר מרוסק מאוד ואיכות עצם ירודה. לרוב מבוצעת החלפת כתף הפוכה.