שחיקת סחוס בכתף (ארתרוזיס): המדריך לטיפול בבעיה
מה שצריך לדעת על הטיפול בשחיקת סחוס מיחידת הכתף בהדסה.
כאב כתף עמוק וטורדני, נוקשות שמקשה על פעולות פשוטות כמו לבישת חולצה, ורעשי 'חריקה' המלווים כל תנועה – כל אלה יכולים להעיד על שחיקת סחוס (ארתרוזיס) במפרק הכתף. שחיקת סחוס היא תהליך בו המשטח החלק המצפה את העצמות במפרק נשחק ונהרס, וגורם לחיכוך של 'עצם בעצם'.
ביחידת הכתף שלנו, אנו מתמחים באבחון הבעיה והתאמת הטיפול הנכון. הטיפול כולל בדרך כלל ניסיון ראשוני בטיפול שמרני להקלת התסמינים. במידה ואין הצלחה מספקת והפגיעה באיכות החיים משמעותית, ניתן להציע ניתוח להחלפת מפרק הכתף. זהו ניתוח עם סיכויי הצלחה גבוהים לשפר את איכות החיים ולהוריד את הכאב.
כדי להבין את הבעיה, חשוב להבין מהו סחוס מפרקי. הסחוס הוא רקמה חלקה, לבנה ומבריקה, הדומה לציפוי טפלון, המכסה את קצות העצמות. תפקידו כפול: לאפשר תנועה חלקה ולבלום זעזועים.
במצב של שחיקת סחוס, ה'טפלון' הזה הולך ונשחק. הוא הופך להיות מחוספס, דק, ובסופו של דבר נעלם לחלוטין באזורים מסוימים. כשהסחוס נעלם, העצמות מתחילות להתחכך זו בזו. חיכוך זה של 'עצם-בעצם' הוא שגורם לכאב העז, לנוקשות ולירידה בטווח התנועה המאפיינים את המחלה.
שחיקת סחוס אינה נגרמת מסיבה אחת ויחידה. הגורמים העיקריים הם:
שחיקה ראשונית (Primary Osteoarthritis):בלאי טבעי של המפרק המתרחש עם הגיל, לעיתים קרובות עם מרכיב גנטי.
שחיקה שניונית (Secondary Osteoarthritis):מתפתחת כתוצאה מבעיה קודמת או נזק למפרק, כמו:
לאחר פציעה: שבר ישן או פריקות חוזרות.
לאחר קרע מסיבי וכרוני בגידי השרוול המסובב: שינוי במכניקת המפרק הגורם לעומס יתר על הסחוס.
מחלות דלקתיות: כמו דלקת מפרקים שגרונית.
כאב: התסמין המרכזי. בתחילה בזמן פעילות, ובהמשך גם במנוחה ובלילה. הכאב מורגש בדרך כלל עמוק בחלק האחורי של הכתף.
נוקשות וירידה בטווח התנועה: קושי בפעולות יומיומיות כמו הושטת יד למדף גבוה או סירוק שיער.
"קראנצ'ים" או "חריקות" (קרפיטוס): תחושה או שמיעה של רעשי חיכוך בזמן הנעת הכתף.
חולשה ודלדול שרירים: עקב הכאב והירידה בשימוש בכתף.
תשאול ובדיקה גופנית: להערכת הכאב, טווחי התנועה והתפקוד.
הדמיה:
צילום רנטגן: הבדיקה החשובה והבסיסית ביותר לאבחון, המראה את היצרות המרווח המפרקי ושינויים בעצם.
CT טומוגרפיה ממוחשבת: נדרשת בדרך כלל לתכנון ניתוח החלפת מפרק. היא מספקת מודל תלת-ממדי מדויק של העצמות.
MRI תהודה מגנטית: אינה הכרחית, בד"כ, לאבחון שחיקה, אך יכולה לסייע בהערכת מצב הגידים.
הגישה הטיפולית היא הדרגתית, ובדרך כלל נתחיל בטיפולים השמרניים.
טיפול שמרני (לא-ניתוחי): מטרתו להפחית כאב ולשפר תפקוד, ובכך לדחות או למנוע את הצורך בניתוח. הוא כולל:
שינוי אורח חיים והימנעות מפעילויות מכאיבות.
טיפול תרופתי נוגד דלקת ומשכך כאבים.
פיזיותרפיה לשמירה על טווח תנועה וחיזוק.
זריקות למפרק: זריקת סטרואידים להקלה זמנית. אפשרויות נוספות כמו חומצה היאלורונית או PRP קיימות, אך יעילותן בכתף פחות מוכחת.
טיפול ניתוחי (החלפת מפרק הכתף): כאשר הטיפול השמרני אינו מספיק, ואיכות החיים נפגעת משמעותית, אנו ממליצים על ניתוח. זהו ניתוח עם סיכויי הצלחה גבוהים בהפחתת כאב ובשיפור התפקוד.
הבחירה בסוג הניתוח תלויה בעיקר במצבו של השרוול המסובב.
החלפת כתף אנטומית: מתאימה למטופלים שגידי השרוול המסובב שלהם תקינים ומתפקדים. בניתוח זה משחזרים את האנטומיה הטבעית על ידי החלפת המשטחים המפרקיים השחוקים.
החלפת כתף הפוכה: מהווה פתרון יעיל למגוון רחב של בעיות כתף, כולל שחיקה קשה עם קרע לא מתפקד של הגידים, או לאחר שברים מורכבים. בניתוח זה "הופכים" את מבנה המפרק, כך שהוא הופך ליציב יותר ותלוי פחות בפעילות גידי השרוול המסובב.
ההחלמה היא הדרגתית. לאחר אשפוז קצר של לילה, היד מקובעת במתלה למשך 2-4 שבועות. לאחר מכן מתחיל תהליך פיזיותרפיה מובנה להחזרת טווח התנועה וחיזוק השרירים.
נהיגה: לאחר כ-4-8 שבועות. עבודה משרדית: בין שבועיים לארבעה שבועות עם המתלה
פעולות יומיומיות קלות כמו אכילה, כתיבה והלבשת פלג גוף תחתון, ניתן לבצע בין שבוע לארבעה שבועות לאחר הניתוח. הרמת חפצים מעל 1-2 ק"ג תתאפשר רק לאחר מספר חודשים.
המשתלים המודרניים צפויים להחזיק מעמד למשך 15-20 שנים ואף יותר. לאחר הניתוח, מומלץ להימנע מהרמת משאות כבדים באופן קבוע (מעל 10-15 ק"ג) ומפעילויות ספורט הכוללות זעזועים חזקים.