טרשת עורקים

טרשת עורקים היא מחלה כרונית שבה מצטברים חומרים שומניים, כולסטרול, סידן ופסולת תאים בדפנות העורקים, ויוצרים רובד טרשתי. הצטברות זו גורמת להיצרות והתקשחות של העורקים, וכתוצאה מכך להפרעה בזרימת הדם התקינה. כאשר טרשת עורקים פוגעת בעורקים הכליליים, היא עלולה לגרום למחלת לב כלילית, תעוקת חזה ואף התקף לב. כאשר היא פוגעת בעורקים המובילים דם למוח, היא עלולה לגרום לשבץ מוחי. טרשת עורקים מכונה "הרוצח השקט" מכיוון שהיא מתפתחת בהדרגה, לרוב ללא תסמינים מורגשים, עד שהיא גורמת לאירוע לבבי או מוחי. מחלות לב וכלי דם, שטרשת עורקים היא הגורם העיקרי להן, הן גורם התמותה מספר אחת בעולם המערבי. על פי ארגון הבריאות העולמי, מחלות לב וכלי דם גורמות לכ-17.9 מיליון מקרי מוות בשנה. בישראל, מחלות לב וכלי דם הן גורם התמותה השני בשכיחותו, לאחר מחלות סרטן.

טרשת עורקים היא מחלה שקטה ומסוכנת, ולכן זיהוי מוקדם הוא קריטי למניעת סיבוכים חמורים. אבחון מוקדם מאפשר התחלת טיפול מוקדם, שיכול להאט את התקדמות המחלה ולמנוע אירועים לבביים ומוחיים. שינוי אורח חיים הוא קו ההגנה הראשון והיעיל ביותר במניעת טרשת עורקים. תזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה, גמילה מעישון וניהול מתח נפשי הם מרכיבים חיוניים בשמירה על בריאות כלי הדם. מומלץ לפנות לקרדיולוג לבדיקות נוספות במקרים הבאים:

• הופעת תסמינים כמו כאבים בחזה ו/או קוצר נשימה במאמצים, או כאבים ברגליים בזמן הליכה.
• היסטוריה משפחתית של מחלות לב וכלי דם.
• גורמי סיכון כמו יתר לחץ דם, סוכרת, כולסטרול גבוה או עישון.
• גיל מעל 50, גם ללא תסמינים.

מחקרים עדכניים בתחום טרשת עורקים מתמקדים בפיתוח תרופות חדשות להורדת כולסטרול ודלקת, טכניקות הדמיה מתקדמות לאבחון מוקדם וטיפולים גנטיים למניעת המחלה. פיתוחים אלו עשויים לשפר משמעותית את שיטות הטיפול והמניעה בעתיד.

מה קורה בגוף? – תהליך היווצרות טרשת עורקים

טרשת עורקים היא תהליך מורכב המתרחש בהדרגה לאורך שנים. 

1. הצטברות רובד טרשתי (Plaque): התהליך מתחיל כאשר חלקיקי כולסטרול LDL ("כולסטרול רע") חודרים את הדופן הפנימית של העורק. תאי דם לבנים, בעיקר מונוציטים, מגיעים לאזור ומתמירים לתאים קצפיים, הבולעים את הכולסטרול. התאים הקצפיים מתים ומשחררים את הכולסטרול, שמתחיל להצטבר בדופן העורק. עם הזמן, מצטברים גם סידן, חומרים דלקתיים ופסולת תאים, ונוצר רובד טרשתי.
2. תהליך דלקתי כרוני: נוכחות הרובד הטרשתי מעוררת תגובה דלקתית כרונית בדופן העורק. המערכת החיסונית מנסה לפרק את הרובד, אך התהליך גורם לנזק נוסף לדופן העורק. דלקת כרונית זו תורמת להתקדמות טרשת העורקים. 
3. התקשות והיצרות של העורקים: הרובד הטרשתי ושקיעת סידן בו, גורם להיצרות והתקשחות של העורק, מה שמקשה על זרימת הדם. העורק מאבד את גמישותו, ואינו מסוגל להתרחב ולהתכווץ כראוי. במקרים מסוימים, הרובד הטרשתי עלול להיקרע, וקריש דם הנוצר באתר הקרע עלול לחסום לחלוטין את העורק.

השלכות חמורות:

• התקף לב (אוטם שריר הלב): חסימה של עורק כלילי, המספק דם לשריר הלב.
• שבץ מוחי (Stroke): חסימה של עורק המוביל דם למוח.
• מחלות כלי דם היקפיים (PAD): היצרות של עורקים בגפיים, בעיקר ברגליים, הגורמת לכאבים בהליכה וסיבוכים נוספים.

טרשת עורקים היא מחלה שקטה, ולרוב אינה גורמת לתסמינים עד שהיא גורמת לאירוע לבבי או מוחי. לכן, חשוב להקפיד על אורח חיים בריא ולבצע בדיקות סקר תקופתיות.

גורמי סיכון לטרשת עורקים

גורמים בלתי נשלטים:

גיל ומין: הסיכון לטרשת עורקים עולה עם הגיל. גברים נוטים לפתח טרשת עורקים בגיל צעיר יותר מנשים.

היסטוריה משפחתית וגנטיקה: היסטוריה משפחתית של מחלות לב וכלי דם מגבירה את הסיכון לטרשת עורקים. גורמים גנטיים מסוימים עשויים להשפיע על רמות הכולסטרול ועל נטייה לפתח טרשת עורקים.

גורמים נשלטים:

כולסטרול (LDL גבוה, HDL נמוך): 

• רמות גבוהות של כולסטרול LDL ("כולסטרול רע") תורמות להצטברות רובד טרשתי בעורקים.
• רמות נמוכות של כולסטרול HDL ("כולסטרול טוב"-מסייע בהסרת כולסטרול מהעורקים).

יתר לחץ דם: לחץ דם גבוה מעמיס על דפנות העורקים ומגביר את הסיכון לנזק.

סוכרת והשפעתה על כלי הדם: סוכרת פוגעת בכלי הדם ומגבירה את הסיכון לטרשת עורקים.

עישון והשפעתו על דפנות העורקים: עישון פוגע בדפנות העורקים, מגביר את קרישיות הדם ומקטין את אספקת החמצן ללב.

עודף משקל ותזונה לקויה: עודף משקל מגביר את הסיכון ליתר לחץ דם, סוכרת ורמות גבוהות של כולסטרול. תזונה עשירה בשומן רווי, שומן טרנס וכולסטרול תורמת להצטברות רובד טרשתי.

חוסר פעילות גופנית: חוסר פעילות גופנית מגביר את הסיכון ליתר לחץ דם, סוכרת והשמנה, שהם גורמי סיכון לטרשת עורקים.

מתח ולחץ נפשי: מתח נפשי כרוני עלול להעלות את לחץ הדם ולהגביר את הסיכון לטרשת עורקים.

חשוב לציין כי שליטה בגורמי הסיכון הנשלטים יכולה להפחית משמעותית את הסיכון לטרשת עורקים ולמחלות לב וכלי דם.

סימפטומים – איך מזהים טרשת עורקים?

טרשת עורקים מתפתחת בהדרגה לאורך שנים, ולרוב אינה גורמת לתסמינים מורגשים עד שהיא גורמת לאירוע לבבי או מוחי. זוהי הסיבה שהיא מכונה "הרוצח השקט". התסמינים משתנים בהתאם לאזור בגוף שבו העורקים נפגעו:

• לב: כאשר טרשת עורקים פוגעת בעורקים הכליליים, היא עלולה לגרום לכאבים בחזה (תעוקת חזה) וקוצר נשימה, במיוחד במאמץ.
• מוח: כאשר טרשת עורקים פוגעת בעורקים המובילים דם למוח, היא עלולה לגרום לחולשה פתאומית, בעיות דיבור, שינויים בראייה, סחרחורות ואיבוד שיווי משקל.
• רגליים: כאשר טרשת עורקים פוגעת בעורקים ברגליים, היא עלולה לגרום לכאבים בהליכה (צליעה לסירוגין), קושי בריפוי פצעים, קור ושינוי צבע ברגליים.

אבחון מוקדם של טרשת עורקים הוא חיוני למניעת סיבוכים חמורים. בדיקות סקר תקופתיות, במיוחד לאנשים עם גורמי סיכון, יכולות לסייע בזיהוי המחלה בשלביה המוקדמים.

זכרו אלה סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא-

• כאבים בחזה או קוצר נשימה, במיוחד במאמץ
• חולשה ביד או ברגל
• הפרעות בדיבור
• הפרעות בתחושה
• הפרעות בראייה

אבחון טרשת עורקים – אילו בדיקות יש לבצע?

אבחון מוקדם של טרשת עורקים הוא חיוני למניעת סיבוכים חמורים. להלן הבדיקות העיקריות המשמשות לאבחון:

בדיקות דם

בדיקת כולסטרול: למדידת רמות הכולסטרול LDL ("כולסטרול רע"), HDL ("כולסטרול טוב") , טריגליצרידים ו LPa

בדיקת סוכר: למדידת רמות הסוכר בדם.

בדיקות דלקתיות: למדידת סמנים דלקתיים, כגון CRP, שיכולים להעיד על דלקת כרונית וסיכון מוגבר לטרשת עורקים ואירועי קרישה.

אולטרסאונד דופלקס לעורקים:

 בדיקה לא פולשנית המאפשרת לראות את זרימת הדם בעורקים ולזהות היצרויות.

CT אנגיוגרפיה

בדיקה המשתמשת בטכנולוגיית CT ובחומר ניגוד כדי להדגים את העורקים ולזהות חסימות.

MRI של כלי דם

בדיקה המשתמשת בטכנולוגיית MRI כדי להדגים את העורקים ולזהות חסימות.

צנתור לבבי אבחוני

 בדיקה פולשנית המאפשרת להדגים ישירות את העורקים הכליליים ולזהות היצרויות/חסימות.

מבחן מאמץ

נקרא גם אק"ג במאמץ או ארגומטריה וכולל הליכה על מסילה נעה או רכיבה על מכשיר אופניים. בדיקה המעריכה את תפקוד הלב במאמץ ויכולה להעיד על היצרות/חסימות בעורקים הכליליים.

מיועד לאבחן שינויים איסכמיים בתרשים האק"ג בזמן מאמץ. 

מיפוי לב 

הוא צילום של שריר הלב בעזרת חומר רדיואקטיבי שפולט קרינת גמא. החומר הרדיואקטיבי מוזרק לווריד תוך כדי מבחן מאמץ, עובר דרך העורקים הכליליים ונקלט בשריר הלב. דרך עורק חסום או חסום חלקית עובר פחות דם מאשר דרך עורק בריא, ולכן עובר דרכו פחות חומר רדיואקטיבי. הדבר יבוא לידי ביטוי בקליטה מופחתת של החומר באזור שאותו מזין העורק. אם הנבדק אינו מסוגל לעשות מאמצים, ניתן לדמות מאמץ באמצעות מתן תרופות דרך הווריד לפני הבדיקה.

אקו לב עם דובוטומין או במאמץ

זוהי בדיקה שכוללת שני שלבים: בשלב הראשון מבצעים אקו לב במנוחה. בשלב השני מבצעים את הבדיקה מיד לאחר מאמץ. במהלך המאמץ בודקים את התפקוד של שריר הלב. אם ישנה היצרות באחד מעורקי הלב, היא תבוא לידי ביטוי בירידה בהתכווצות של שריר הלב באותו האזור בהשוואה להתכווצות במנוחה. גם במקרה הזה - אם הנבדק אינו מסוגל לבצע מאמץ מספק, ניתן לתת תרופה דרך הווריד שגורמת לעליית הדופק ולהתכווצות מוגברת של הלב ובכך מדמה מאמץ.

CT של הלב ללא חומר ניגוד

 באמצעות בדיקת CT ללא חומר ניגוד ניתן לזהות הצטברות סידן בעורקי הלב. כמות גדולה של סידן נמצאת בקורלציה לטרשת עורקים. בתהליך הזה ניתן דירוג לכמות הסידן, ומתוך כך אפשר להעריך את הסיכון לקיומה של טרשת.

CT קורונרי ("צנתור וירטואלי")

 הבדיקה נעשית באמצעות הזרקת חומר ניגוד (יוד) לווריד ובאמצעות סורק מבוצעת סריקה מהירה ומסונכרנת של הלב. מתקבלת תמונה מדויקת של עורקי הלב שמאפשרת להעריך אם יש היצרויות בעורקי הלב, ואם יש - מהי מידת חומרתן. בדיקת CT של הלב היא הליך לא פולשני, אך היא מלוּוה בקרינה ובחשיפה לחומר ניגוד שעשוי להיות בעייתי אצל אנשים שסובלים ממחלות כליה. במטופלים מבוגרים יתכן סידן רב מידי בעורקים שיקשה על זיהוי חד משמעי של טרשת עורקים חסימתית.

צנתור כלילי 

זוהי בדיקה פולשנית שמאפשרת אבחון וטיפול בהליך אחד. דרך עורק גדול - לרוב במפשעה או ביד - מחדיר הרופא צנתר, שהוא צינור דק, חלול וגמיש. תחת שיקוף (רנטגן) הצנתר מקודם לעורקי הלב. דרך הצנתר מוזרק חומר ניגוד (שמכיל יוד), וזה צובע את העורקים הכליליים. הודות לחומר הניגוד ניתן לאמוד את מידת ההיצרות או החסימה של העורקים.

היצרות בשיעור של עד 50% נחשבת בד"כ לחסרת משמעות קלינית, אך כאשר ההיצרות חמורה יותר ובמיוחד אם היא בשיעור של יותר מ־70% היא נחשבת למשמעותית קלינית, ומצריכה בד"כ התערבות טיפולית באמצעות צנתור טיפולי או באמצעות ניתוח מעקפים.

אפשרויות טיפול בטרשת עורקים

שינויים באורח חיים – קו ההגנה הראשון

תזונה נכונה:

• הפחתת צריכת שומנים רוויים וכולסטרול, המצויים במזונות כמו בשר שמן, מוצרי חלב עתירי שומן ומזון מטוגן.
• דגש על תזונה ים-תיכונית, עשירה בפירות, ירקות, דגנים מלאים, שמן זית ודגים.
• צריכת מזונות עשירים באומגה 3, כגון דגים שומניים (סלמון, טונה) ואגוזים.
• הגברת צריכת סיבים תזונתיים, המצויים בפירות, ירקות ודגנים מלאים.

פעילות גופנית מותאמת: פעילות גופנית סדירה, בהתאם להמלצות הרופא, מסייעת בהורדת לחץ דם, שיפור רמות הכולסטרול ושמירה על משקל תקין.

גמילה מעישון: עישון פוגע בדפנות העורקים ומגביר את הסיכון לקרישי דם. הפסקת עישון חיונית לשיפור מצב העורקים.

ניהול מתח נפשי ושיפור איכות השינה: מתח ולחץ נפשי כרוניים עלולים להעלות את לחץ הדם ולהגביר את הסיכון לטרשת עורקים. טכניקות הרפיה, פעילות גופנית ושינה מספקת מסייעות בהפחתת מתח.

טיפול תרופתי – כיצד ניתן להאט את המחלה?

סטטינים להורדת כולסטרול: תרופות אלו מעכבות את ייצור הכולסטרול בכבד ומסייעות בהורדת רמות הכולסטרו (כגון וורפרין או מדללי דם חדשים מקבוצת ה Novel Oral Anticoagulants- NOACs ) ונוגדי טסיות (כגון אספירין, קלופידוגרל, פרזוגרל, טיקגרלור): תרופות אלו מפחיתות את הסיכון להיווצרות קרישי דם/חסימות בכלי הדם.

תרופות להורדת לחץ דם ולשליטה בסוכרת: שמירה על לחץ דם ורמות סוכר תקינות חיונית למניעת נזק נוסף לכלי הדם.

טיפולים פולשניים במקרים חמורים

• צנתור לבבי טיפולי (ניפוח בלון/הכנסת סטנט): הליך שבו מוחדר צנתר (צינור דק) לעורק חסום, מנופח בלון לפתיחת החסימה ולבסוף, בד"כ, מונח סטנט (תומכן) כדי להשאיר את העורק פתוח.
• ניתוח מעקפים: ניתוח שבו יוצרים מעקפים לעורקים חסומים באמצעות כלי דם שנלקחים מחלקים אחרים בגוף.
• אנגיופלסטיה: צינתור טיפולי להרחבת עורקים מוצרים/חסומים באמצעות בלון בלבד, ללא סטנט.

חשוב להתייעץ עם רופא כדי לקבוע את תוכנית הטיפול המתאימה ביותר, בהתאם למצבך הרפואי ולגורמי הסיכון שלך.

מניעת טרשת עורקים – מה אפשר לעשות כדי להימנע מהמחלה?

בדיקות תקופתיות ומעקב רפואי:

בדיקות סקר תקופתיות, במיוחד לאנשים עם גורמי סיכון, יכולות לסייע בזיהוי המחלה בשלביה המוקדמים.

מעקב רפואי קבוע אצל רופא משפחה או קרדיולוג מאפשר מעקב אחר גורמי סיכון וביצוע בדיקות בהתאם לצורך.

פעילות גופנית:

שילוב פעילות גופנית סדירה כחלק מהשגרה היומית מסייע בהורדת לחץ דם, שיפור רמות הכולסטרול ושמירה על משקל תקין.

מומלץ לבצע פעילות גופנית מתונה לפחות 150 דקות בשבוע, או פעילות גופנית מאומצת לפחות 75 דקות בשבוע.

תזונה נכונה:

התאמת תפריט אישי למניעת מחלות לב, תוך דגש על תזונה ים תיכונית, עשירה בפירות, ירקות, דגנים מלאים, שמן זית ודגים.

הפחתת צריכת שומנים רוויים וטרנס, המצויים במזונות כמו בשר שמן, מוצרי חלב עתירי שומן ומזון מטוגן.

הגברת צריכת סיבים תזונתיים, המצויים בפירות, ירקות ודגנים מלאים.

בדיקות גנטיות:

בדיקות גנטיות עשויות להתאים לאנשים בסיכון גבוה לטרשת עורקים, בשל היסטוריה משפחתית של מחלות לב וכלי דם.

בדיקות אלו יכולות לסייע בזיהוי גורמי סיכון גנטיים ובהתאמת תוכנית מניעה אישית.

גורמי סיכון נוספים:

• הימנעות מעישון.
• הפחתת מתח נפשי.
• שמירה על משקל גוף תקין.
• איזון רמות סוכר בדם.

שמירה על אורח חיים בריא וביצוע בדיקות תקופתיות הם המפתח למניעת טרשת עורקים ולשמירה על בריאות הלב וכלי הדם.