פריקת המפרק האקרומיוקלביקולרי

מהחבלה הראשונית ועד לאפשרוית הטיפול המתקדמות – המומחים של יחידת הכתף בהדסה מסבירים.

מבוא

פגיעה במפרק האקרומיוקלביקולרי (ACJ) היא פציעה שכיחה בעיקר בקרב אנשים פעילים וספורטאים. הפגיעה מתרחשת לרוב לאחר נפילה על הכתף ותוצאותיה יכולות להיות בין מתיחה קלה של הרצועות המייצבות ועד לפריקה מלאה של עצם הבריח עם בלט של העצם כלפי מעלה. על פי רוב אין מדובר בפגיעה מסוכנת אך לרוב מלווה כאב ניכר וגורמת לפגיעה תפקודית ולחשש מהיכולת לשוב לתפקוד.

האנטומיה של המפרק האקרומיוקלביקולרי

המפרק האקרומיוקלביקולרי מחבר בין השלוחה העליונה של עצם השכם – האקרומיון – ובין עצם הבריח – הקלביקולה. באופן מיוחד למפרק זו הוא מיוצב על ידי שתי מערכות של רצועות:

תוך מפרקיות - רצועות בין קצה הרחוק של עצם הבריח ובין האקרומיון, מגשרות על המפרק.

חוץ מפרקיות – מגשרות מחלק נמוך יותר של השכמה (קורקואיד) ובין עצם הבריח, מייצבות מפני תנועת עצם הבריח כלפי מעלה.

בעת חבלה עלולות להיפגע רצועות מייצבות אלו, חלקן או כולן.

כיצד מתרחשת הפגיעה?

המנגנון השכיח ביותר הוא נפילה ישירה על הכתף כאשר היד צמודה לגוף, כמו למשל בהתהפכות לפנים ברכיבה על אופניים, הטלה באימון או קרב ג'ודו, התהפכות לפנים בסקי וכיוצא באלו.

כיצד נקבעת חומרת הפציעה?

מקובל לסווג את מידת הפגיעה ברצועות המייצבות על פי מידת התזוזה של עצם הבריח אל מול האקרומיון. הדרגות הנמוכות בדרך כלל יטופלו ללא ניתוח, ובדרגות הגבוהות יותר לעיתים הטיפול המומלץ יהיה טיפול ניתוחי.

תסמינים נפוצים

כאב מקומי מעל למפרק, סמוך לקצה עצם הבריח

נפיחות ולעיתים שטף דם ברום הכתף ובקדמת הכתף

החמרה בכאב בניסיון להרים את היד או להגיע מאחורי הגב

בלט של קצה עצם הבריח כלפי מעלה

ירידה בתפקוד ובכח של הכתף

תהליך האבחון ביחידת הכתף

על פי רוב חשד לפגיעה מסוג זה עולה בתשאול ראשוני, כמעט תמיד בהקשר לחבלה במנגנון המתואר. בדיקה גופנית וצילום רנטגן מאשרים את האבחנה.

במקרים נדירים יש צורך בבדיקות דימות נוספות – CT או MRI – בעיקר במקרים בהם עולה חשד לפגיעות נוספות.

אפשרויות הטיפול – טיפול לא ניתוחי

ברוב המקרים ניתן לטפל באופן לא ניתוחי בתוצאות טובות מאוד. הטיפול כולל שימוש במתלה או מייצב כתף לתקופה קצרה, טיפול בכאב, ושיקום תפקוד הכתף בפיזיותרפיה. ברוב המקרים מושגת החלמה טובה וחזרה לתפקוד, כולל חזרה לעבודה ולפעילות גופנית. זאת למרות שהמפרק אינו חוזר למקומו, ונשארת בליטה.

טיפול ניתוחי – למי ומתי?

טיפול ניתוחי מוקדם לשחזור יציבות המפרק מוצע בפציעות בדרגות גבוהות של פריקה (4,5,6), וכאשר מדובר בספורטאים או אנשי מקצוע הנדרשים לתפקוד גבוה מאוד של הכתפיים, גם בדרגה 3. במקרים שבהם, למרות הזמן שחלף מהפציעה, נותרה מגבלה ברורה וכאב בתפקוד הכתף יש מקום לשקול יצוב מאוחר של המפרק. כאשר הניתוח מבוצע בתקופה הסמוכה לפציעה, שחזור היציבות של המפרק מושג על ידי קיבוע עצם הבריח למקומה על ידי רצועה מלאכותית או פלטה. בצורה זו הרצועות הפגועות יכולו להחלים. כאשר מדובר על ניתוח מאוחר (חודשים לאחר הפגיעה) מוסיפים לקיבוע גם שתל גיד המחליף את הרצועות שנקרעו.

יש לציין כי מרבית המטופלים שלהם פריקה של מפרק ה ACJ, מגיעים לתפקוד מצויין, ללא ניתוח, למרות המפרק אינו משוחזר (כולל פעילות מאומצת, חדר כשר וטווחים טובים). הניתוח מיועד לקבוצה מצומצמת של מטופלים.