הפרכת מיתוסים עם פרופ' תניר אלוייס

לא נכון! רק מיעוט של מקרי סרטן השד הם על רקע משפחתי, ועוד פחות מכך על רקע נטייה גנטית לחלות בסרטן השד. הרוב הגדול של מקרי סרטן השד, מעל 80%, מאובחנים בקרב נשים שאין להן סיפור משפחתי משמעתי של סרטן השד, ונקראים "סרטן שד ספוראדי". כל אישה נמצאת בסיכון לחלות בסרטן השד, ולכן חשוב לעבור בדיקות תקופתיות לאבחון מוקדם על פני המלצות הרופא/ה המטפל/ת.

לא נכון!! הגנים שאחראים לסרטן שד תורשתי יכולים לעבור לצאצאים מהאם או מהאב. גם לספור משפחתי של סרטן שד (ושחלה!) מצד האב יכולה להיות משמעות, וחשוב לעדכן את הרופא/ה המטפל/ת גם בפרטי סרטן במשפחת האב.

לא נכון!! גוש שפיר יישאר שפיר, וגוש ממאיר לא יתפשט כתוצאה מביופסיה. הדרך היחידה לעמוד בוודאות על אופיו של גוש בשד היא באמצעות לקיחת פיסת רקמה לבדיקה מיקרוסקופית. זוהי ביופסיה שמתבצעת על ידי דיקור של הגוש, תחת הרדמה מקומית כיום אנחנו יודעים שהתהוות ממאירות, ופיזור של ממאירות קיימת, הם תהליכים מורכבים ברמה המולקולרית, וכוללים מאזן של ביטוי יתר של גנים מסויימים (ודיכוי של גנים אחרים) , תהליכים שאינם מושפעים מדקירה פשוטה של הרקמה.

לא נכון!! מרבית הגושים שנמצאים בשד הם דווקא שפירים, ואין בהם כל סכנה. בכדי לעמוד על טיבו של גוש בשד יש לבצע בדיקות דימות שונות, כמו ממוגרפיה או אולטרסאונד שדיים, שיכולים לאפיין את הגוש ולעזור לקבוע אם יש צורך בביופסיית רקמה, או שאפשר להסתפק בבדיקות הדימות בכדי לקבוע שמדובר בגידול שפיר.

לא נכון!! כמות הקרינה בממוגרפיה היא קטנה מאוד, וחשיפה לקרינה מייננת בגילים שבהם מומלץ לבצע ממוגרפיה אינה מסוכנת ואינה מעלה באופן משמעותי את הסיכון לפתח סרטן שד.

לא נכון!! בדיקת הממוגרפיה היא בדיקה מצויינת, אבל אינה מזהה את כל הגידולים בשד. בחלק מן המקרים מומלץ להשלים את הבירור בבדיקות דימות נוספות.

לא מדויק. אין דבר כזה "סרטן נקבה" ו"סרטן זכר" . לסרטן אין "מין". אבל יש גידולים שהם יותר אגרסיביים מגידולים אחרים. מידת האגרסיביות של גידול נקבעת לפי מראה התאים במיקרוסקופ, ולפי מאפיינים של התאים כגון רצפטורים להורמונים וביטוי יתר של חלבונים.

לא נכון!! בתנאי מעבדה מצאו קשר בין אלומיניום שקיים בדיאודורנט להתפתחות סרטן בתרביות תאים, אבל הקשר בין שימוש בדיאודורנט לסרטן השד בבני אדם נבדק ונמצא שאין קשר, מכיוון שהזרימה של הלימפה היא מן השד לכוון בית השחי ולא להיפך, גם אין בזה הגיון ביולוגי.

לא נכון!! מחקרים רבים בדקו ולא מצאו קשר בין טיפולי הפריה להתפתחות סרטן שד. גורם מבלבל יכול להיות העובדה שהריון מוקדם בגיל מאוחר מעלה במעט את הסיכון לפתח סרטן שד, ונשים שעוברות טיפולי הפריה הן הרבה פעמים נשים שלא הרו בגיל צעיר. אבל טיפולי הפריה כשלעמם אינם מעלים סיכון לפתח סרטן שד.

לא נכון!! כמה וכמה מחקרים בדקו את הנושא, ולא נמצאה כל עליה משמעותית בסיכון לפתח סרטן שד כתוצאה משימוש בגלולת למניעת הריון.

נכון!! אבל תוספת הסיכון היא קטנה, של אחוזים בודדים בלבד, ונמצאה רק בתכשירים שמכילים אסטרוגן ופרוגסטרון. נשים שעברו כריתת רחם, ולכן יכולות לקבל אסטרוגן לבד, לא נמצאות בסיכון מוגבר לפתח סרטן שד. כדאי לכל אישה לשקול את הצורך בטיפול הורמונלי תחליפי על פי איכות החיים בנוכחות תסמיני גיל המעבר ובמידה ונוטלת הורמונים להיות במעקב מסודר ותכוף יותר, כדי שבמידה ויתפתח סרטן שד יאובחן בשלב מוקדם.

לא נכון!! ברוב המקרים כאשר סרטן שד מאובחן בשלב מוקדם, סיכויי ההחלמה אחרי כריתה חלקית והקרנות מקומיות לשד זהה לפחות לסיכויי ההחלמה אחרי כריתה מלאה. אין כל יתרון בכריתת שד מלאה ברוב המקרים.

לא נכון!! סיכויי ההחלמה מסרטן שד כיום הם גבוהים ביותר, והרוב הגדול של הנשים שאובחן אצלן סרטן שד יחלימו לחלוטין לטווח הארוך, הודות לשילוב של אבחון מוקדם וטיפולים יעילים.

לא נכון!! באבחון מוקדם הרבה פעמים הממצא נראה רק בבדיקות דימות (ממוגרפיה או אולטרסאונד שדיים). מטרת בדיקות הסקר היא לאבחן את הסרטן בשלבים מוקדמים, לפני שאפשר למשש גוש.

לא נכון!! מחקרים בדקו ולא מצאו קשר בין שתלי סיליקון לסרטן השד. סוג נדיר של לימפומה (סרטן דם) מקושר לשתלי סיליקון, אבל השכיחות נמוכה מאוד (ההערכה היא של אחת ל 8,000) . בכל מקרה של שינוי בצורת השד או תלונות חדשות אחרי ניתוח הגדלה עם שתלי סיליקון יש לפנות לייעוץ רפואי.

נכון! צריכה קבועה של אלכוהול מעלה גם את הסיכון לפתח סרטן שד ! (בנוסף לנזקי אלכוהול אחרים)

בהחלט נכון! מחקרים מצאו שהתמדה בפעילות גופנית, גם בעצימות בינונית (כמו הליכה מהירה) במשך כ 3 שעות בשבוע, מפחיתה את הסיכון להתפתחות השד בסדר גודל של כ 20%!

לא נכון!! אין כל קשר בין גודל השד לסיכון לחלות בסרטן השד.