ויטיליגו הנה מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון של הגוף תוקפת בטעות את המלנוציטים, התאים המייצרים מלנין, החומר המעניק את הפיגמנטציה לעור. בשל כך, העור מאבד את הצבע הטבעי שלו, ונעשה לבן. אם ישנן שערות באזור שאיבד את הצבע, גם הן תיהפכנה ללבנות. המחלה שכיחה יחסית, ואחוז הסובלים מהמחלה הוא בסביבות 1%.
ויטיליגו יכולה להופיע אצל כל אדם, ללא הבדל מין או גזע, אך היא בולטת יותר לעין בקרב אנשים כהי עור. המחלה יכולה גם להופיע בכל גיל, אך בדרך כלל תופיע לראשונה לפני גיל 30. המחלה אינה מסוכנת, אך הנוכחות של המחלה אצל אדם מסויים קשורה להתפתחות של מחלות אוטואימוניות נוספות, כגון מחלות בלוטת התריס. לבערך 30% מהמקרים יש רקע גנטי, אך לרב אין כל רקע משפחתי לסובלים מהמחלה.
המחלה מתפשטת לרב בהדרגה, כאשר הנגעים מופיעים לרב לראשונה על הידיים, האמות, כפות הרגליים והפנים, אך כל אזור בגוף יכול להיות מעורב, כולל הריריות והעיניים. לרב, התפשטות המחלה נעצרת לאחר זמן מסוים, כאשר בחלק מהאנשים האזור המעורב הוא מצומם אך בחלק קטן מהחולים המחלה יכולה להתקדם ולערב כמעט את כל עור הגוף.
בעוד שהמחלה אינה מסוכנת כשלעצמה, האזורים הבהירים רגישים יותר לקרינה אולטרה-סגולה, ועלולים להיות חשופים יותר לכוויות שמש. על כן על החולים להקפיד על שימוש במקדמי הגנה באופן קבוע. המראה החיצוני עלול גם להביא לפגיעה רגשית בחלק מהחולים, דבר שיכול להביא לירידה בביטחון העצמי, חרדה, דיכאון ובידוד חברתי.
האבחנה של המחלה מתבצעת על ידי רופא/ת עור, ואינה דורשת בדיקות מיוחדות. לעתים ייעשה שימוש במנורה מיוחדת הקרויה מנורת ווד (Wood’s lamp), המקרינה אור אולטרה-סגול, ובכך מאפשרת להבדיל טוב יותר בין האזורים חסרי הפיגמנט לאזורי העור התקינים.
אין הכרח לטפל במחלה, אך אם ישנה פגיעה במראה המובילה לפגיעה באיכות החיים ובתפקוד, ניתן לטפל במספר אמצעים. טיפולים למחלה ממוקמת יכללו לרב שימוש בטיפולים מקומיים, כדוגמת סטרואידים מקומיים או תרופות השייכות לקבוצת מעכבי קלצינורין, שתפקידם להפחית את הפעילות המוגברת של מערכת החיסון באזור. במקרה שהמחלה מפושטת יותר, ניתן לטפל באמצעות טיפול באור אולטרה סגול, טיפול המכונה פוטותרפיה, ומתבצע במכונים ייעודיים, כולל במכון ייעודי הקיים במחלקת עור בהדסה. במידה והמחלה מערבת כמעט את כל העור, ניתן לנסות ולהבהיר את האזורים הכהים כדי שיידמו יותר לאזורים עם הויטיליגו.
בשנים האחרונות חלה פריצת דרך בתחום הטיפול, עם ההבנה שתרופות ממשפחת מעכבי ה- JAK יכולות לטפל במחלה. בעולם כבר אושרה תרופה לטיפול מקומי ממשפחה זאת, ומתבצע מחקר לגבי אפשרות של טיפול בכדורים השייכים לקבוצה זו למחלה יותר מפושטת.