לימפומה

לימפומה -Lymphoma היא סרטן המתפתח במערכת הלימפה.

מערכת הלימפה היא חלק ממערכת החיסון של הגוף, שעוזרת להגן על הגוף מפני מזהמים שונים. היא מורכבת, בין היתר, מבלוטות לימפה המקושרות באמצעות רשת של צינורות לימפה זעירים.

בלוטות הלימפה ממוקמות באזורים שונים בגוף, חלקן ניתנות למישוש וחלקן פנימיות יותר. דוגמה לבלוטות לימפה הניתנות למישוש: בלוטות לימפה בצוואר, בבתי השחי ובמפשעות.

סימנים מוקדמים ללימפומה

התסמין הראשון הוא בדרך כלל נפיחות שהולכת וגדלה בבלוטת לימפה - נפיחות שלרוב לא מלוּוה בכאב.

ישנם תסמינים נוספים ללימפומה, ובהם:

הזעה במשך הלילה או חום בלתי מוסבר.

אובדן תיאבון, ירידה במשקל ועייפות.

שיעול או קוצר נשימה ממושכים שהולכים ומחמירים.

גירוד שאינו חולף בכל הגוף.

במקרים רבים התלונות הן לא ספציפיות.

בכל מקרה של הופעת התסמינים הנזכרים, יש לפנות לרופא בהקדם. יחד עם זאת, יש לזכור כי סימנים דומים יכולים להופיע גם במחלות אחרות שאינן ממאירות. לימפומה מסוג הודג'קין, בדומה למחלות סרטן אחרות, אינה מחלה מידבקת ואינה ניתנת להעברה לאנשים אחרים, גם לא בתורשה מהורים לילדיהם.

לימפומה נגרמת בשל התרבות בלתי מבוקרת של לימפוציטים (סוגים של תאי דם לבנים) במערכת הלימפה. מכיוון שמערכת הלימפה ממוקמת בכל הגוף, לימפומות עלולות להתפתח בכל אזור.

קיימים שני סוגים עיקריים של לימפומות:

לימפומות על שם הודג'קינס (כ־10% ממקרי סרטן הלימפומה).

לימפומות שאינן הודג'קינס (כ־90% ממקרי סרטן הלימפומה).

לימפומות שאינן הודג'קינס נחלקות לתת סוגים שונים רבים נוספים. האבחנה המדויקת חשובה כיוון שלכל סוג ותת סוג מותאם טיפול ספציפי.

איך מאבחנים?

האבחנה הסופית נעשית באמצעות ביופסיה - הליך שמבוצע לרוב בהרדמה מקומית, שבו נוטלים דגימה מבלוטת הלימפה החשודה ולאחר מכן מבצעים הסתכלות במיקרוסקופ.

הביופסיה נעשית לאחר שמודגמת בהדמיה כלשהי (אולטרה סאונד, צילום רנטגן, CT וכדומה) בלוטת לימפה מוגדלת שעל פי החשד נגועה בלימפומה.

לימפומה מסוג הודג'קין מתפתחת כאשר לימפוציטים מסוג B הופכים ללא-תקינים וממשיכים לגדול ולהתחלק באופן בלתי מבוקר. במשך הזמן, מספר תאי הלימפומה גדל, והם יוצרים גוש הקרוי גידול.

בדרך כלל, תאי לימפומה מתפתחים בבלוטות הלימפה. מכיוון שבלוטות הלימפה ונימי הלימפה מפוזרים לאורך הגוף, לימפומה מסוג הודג'קין יכולה להתפתח בכל חלק בגוף. ברוב המקרים, המחלה מתפתחת בבלוטות הלימפה באזור הצוואר. אזורים שכיחים אחרים הם אזור בית השחי, החזה או המפשעה.

הטיפול בלימפומה מסוג הודג'קין מסתיים בדרך כלל בהצלחה, גם אם המחלה פגעה בכמה אזורים בגוף. ברוב המקרים, המחלה ניתנת לריפוי או לאיזון (שליטה) במשך שנים רבות.

מה ההבדל בין לימפומה מסוג הודג'קין לבין לימפומה שאינה הודג'קין?

את ההבדל בין לימפומה מסוג הודג'קין לבין לימפומה שאינה הודג'קין ניתן לגלות רק באמצעות התבוננות בתאים במיקרוסקופ.

ברוב המקרים של לימפומה מסוג הודג'קין, נמצאים בביופסיה תאים חריגים הנקראים 'תאי ריד- סטרנברג' Reed Sternberg - . תאים אלה אינם מופיעים בדרך כלל בלימפומות אחרות, שאינן הודג'קין. הבדל זה משמעותי במיוחד, כיוון שהטיפולים בלימפומה מסוג הודג'קין ובלימפומה שאינה מסוג הודג'קין שונים מאוד זה מזה.

שלבי המחלה בלימפומה מסוג הודג'קין

'שלב המחלה' הוא מונח המתאר את מידת מפושטות המחלה. בהודג'קין, לקביעת שלב המחלה יש תפקיד חשוב בקביעת הטיפול המתאים והיעיל ביותר.

בלימפומה מסוג הודג'קין קיימים ארבעה שלבים:

שלב 1: מעורבות של קבוצה אחת של בלוטות לימפה, למשל בצד אחד של הצוואר או באחד מצדי המפשעה.

שלב 2: מעורבות של שתי קבוצות או יותר של בלוטות לימפה באותו צד של הסרעפת (מעליה או מתחתיה).

שלב 3: המחלה מערבת בלוטות לימפה מעל ומתחת לסרעפת.

שלב 4: המחלה התפשטה לאזורים שמעבר לבלוטות הלימפה, כגון הכבד, הריאות, העצם או מח העצם.

שלבים 2-1 נחשבים למחלה בשלב מוקדם, ושלבים 4-3 נחשבים למחלה בשלב מתקדם. אם המחלה חוזרת לאחר טיפול ראשוני, היא נקראת "לימפומה חוזרת" או "מחלה נשנית".

(NHL) לימפומה שאינה הודג'קין

בלימפומה, התאים הלימפוציטים שמרכיבים את קשריות (בלוטות) הלימפה, ששייכות למערכת החיסון, מתחלקים ומתרבים ללא בקרה. כך, מספרם גדל, הם יוצרים גידולים (גושים) בבלוטות הלימפה ולא ממלאים את תפקידם (למשל להגן על הגוף מפני פתוגניים כגון חיידקים ונגיפים). מאחר שהלימפוציטים נעים בכל הגוף, התאים הסרטניים (תאי הלימפומה) עלולים להתפשט לאזורים רבים, דרך מערכת הלימפה. הם עלולים לעבור מבלוטת לימפה אחת לאחרת, ולנוע בזרם הדם לאיברים כגון הטחול, מח העצם, הכבד או הריאות. וכאשר הם מגיעים לאזור כלשהו, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גידולים חדשים.

לימפומה שאינה הודג'קין NHL- . מחלה זו נחלקת לכ-60 תתי-סוגים ידועים. תתי-הסוגים הללו נקבעים לפי הלימפוציטים שעברו שינוי ממאיר: מסוג B או T. לימפוציטים מסוג B הם תאי מערכת החיסון שמייצרים נוגדנים וחיוניים ביותר למלחמה בפתוגנים ולהגנה על הגוף. גם ללימפוציטים מסוג T יש תפקיד קריטי בתגובה החיסונית התאית. הם יכולים להרוג תאי גוף שנגועים בפתוגנים או תאים שעברו התמרה סרטנית. תתי-הסוגים של NHL נקבעים גם לפי הצורה של התאים הסרטניים תחת מיקרוסקופ, המאפיינים המולקולריים שלהם (לדוגמה מוטציה בגןc-myc שהופכת לימפוציטים לתאים סרטניים), נוכחות של חלבונים מסוימים עליהם, מהירות התרבותם והתפשטותם ועוד.

גידולים מסוג לימפומה מתפתחים בעיקר במקומות הללו:

קשריות לימפה: איברים קטנים הנמצאים בכל חלקי הגוף ומכילים קבוצות של לימפוציטים מסוג B ו-T ותאים אחרים של מערכת החיסון.

הטחול: איבר הממוקם מתחת לצלעות התחתונות בצד שמאל של הגוף. הטחול אחראי לייצור לימפוציטים ותאים אחרים של מערכת החיסון.

מח עצם: רקמה ספוגית הממוקמת בתוך עצמות מסוימות. מח העצם הוא המקום שבו מיוצרים תאי דם חדשים, כולל לימפוציטים מסוימים.

תימוס: איבר לימפואידי קטן הממוקם מתחת לעצם החזה (סטרנום) בגובה הלב. התימוס הוא המקום שבו לימפוציטים מסוג T מגיעים לבשלות.

פוליפים ושקדים: מקטעים של רקמה לימפטית הממוקמים בחלק האחורי של הגרון. הם מסייעים לייצר נוגדנים ולוכדים פתוגנים שנכנסים לגוף דרך האף והפה.

מערכת העיכול: הקיבה והמעיים.

בדיקות האבחון

ספירת דם מלאה (CBC) - ספירת דם מלאה היא בדיקה שמספקת ספירה של תאי דם אדומים, טסיות דם, המוגלובין, ולימפוציטים בדם.

ביופסיה- לא ניתן לאבחן NHL ללא ביופסיה. כל או חלק מקשרית הלימפה מוסר ונשלח לבדיקות במעבדה, שם פתולוגים בודקים את הדגימה כדי לקבוע אם יש למטופל לימפומה, ומאיזה סוג. לפי המקרה, המטופל עשוי להידרש לסוגים אחרים של ביופסיות, כולל שאיבת דגימה ממח העצם או ניקור מותני.

זרימה ציטומטרית ואימונוהיסטוכימיה- בדיקת מעבדה זו משתמשת בדגימת ביופסיה כדי לקבוע אם קשריות הלימפה נפוחות, ואם ספירת הלימפוציטים גבוהה בגלל זיהום, סוג סרטן אחר, או לימפומה.

בדיקת FISH- בדיקת מעבדה זו משתמשת בצבעים מיוחדים כדי לבחון את הדנ"א של תאי הלימפומה. היא יכולה לקלוט שינויים כרומוזומליים קטנים שלא ניתן לראות בסוגי בדיקות אחרים. מידע זה עשוי לסייע לרופאים ליצור תכניות טיפול מותאמות לחולה.

בדיקות הדמיה- בדיקות הדמיה המשמשות להערכה אבחונית כוללות צילומי רנטגן, סריקות טומוגרפיה ממוחשבת- CT סריקות הדמיית תהודה מגנטית – MRI סריקות טומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים - וסריקות עצמות. בדיקות אלה מסייעות לקבוע את השלב של הלימפומה. משתמשים בהן גם במהלך הטיפול כדי לראות אם הטיפול עובד, ולאחר הטיפול כדי לחפש סימנים להישנות הלימפומה.

טיפולים

כאשר מטופל מאובחן ב-NHL, הצוות הרב-תחומי בונה עבורו תוכנית טיפול מותאמת אישית. אנו שמים דגש על טיפול במטופל – לא במחלה. משלב האבחון ועד המעקב, טובי המומחים שלנו עומדים לצדך בכל שלב בדרך ומשתמשים במומחיותם כדי להעניק לך טיפול.

תוכניות טיפול מותאמות אישית ל-NHL תלויות בגורמים רבים, כולל:

סוג ה-NHL

שלב המחלה

תוצאות ספירת דם

נוכחות של סימנים או תסמינים

נוכחות של מצבים רפואיים קיימים מראש

סמנים פרוגנוסטיים של המחלה

תגובה לטיפול ראשוני

האם המחלה חזרה לאחר שטופלה

על סמך הגורמים לעיל, צוות של אונקולוגים, המטולוגים, המטופתולוגים ומומחים ברדיולוגיה אונקולוגית יבנה תוכנית פעולה שעשויה לכלול את הטיפולים הבאים:

כימותרפיה - צוות הטיפול יעריך את המקרה שלך ויבחר בקפידה תרופה כימותרפית – או משלב תרופות – שלדעתו יהיו היעילות ביותר למצבך הספציפי.

טיפול ממוקד מטרה- תרופות ממוקדות מטרה פועלות באופן שונה מתרופות כימותרפיות מפני שמטרתן היא לזהות ולהתקיף תאי סרטן ספציפיים מבלי לגעת בתאים הבריאים. במקרים מסוימים, הן אפקטיביות יותר מתרופות כימותרפיות ולרוב יש להן תופעות לוואי שונות מתרופות אלה.

יש סוגים רבים ושונים של תרופות ממוקדות מטרה, אך כולן פותחו כדי לחפש את השינויים שגורמים לתאי הסרטן להיות שונים מתאים בריאים. הן עשויות אז להמית תאים אלה על ידי חסימת האותות הכימיים שמורים להם לגדול; שינוי החלבונים בתאים כדי שיומתו; מניעת היווצרות כלי דם שמזינים את תאי הסרטן; הפעלת המערכת החיסונית כדי שהיא תשמיד תאי סרטן; או הובלת רעלנים אל תאי הסרטן כדי לקטול אותם.

קרינה - טיפול בקרינה משתמש במינונים גבוהים של קרינה כדי לקטול תאי סרטן. הוא יכול לשמש לצד טיפולים אחרים, כמו כימותרפיה או השתלת תאי גזע, להגברת האפקטיביות.

השתלת מח עצם- השתלת מח עצם, או השתלת תאי גזע, היא הליך הכרוך בהחלפת מח עצם פגום בתאי גזע של מח עצם בריא. באופן טיפוסי מבצעים ביופסיה של מח עצם לפני ההליך. המטופל עשוי גם לקבל כימותרפיה או קרינה – או שילוב של שתיהן – לפני השתלת מח העצם כדי לוודא שכל תאי הסרטן הושמדו.