טרשת עורקים

מה זה טרשת עורקים?

טרשת עורקים נוצרת כאשר אורח החיים והתזונה לא בריאים.

הנפוצה שבטרשות עורקים מוכנה אתרוסקלרוזה, ובה נחסמים בהדרגתיות העורקים ועיבוי דופן העורק בשל הצטברות פלאק הכולל משקעים שומניים וכדוריות דם לבנות. החומר השומני נאסף מתחת לרפידה הפנימית של דופן העורק, ובכך מתפתח תגובה דלקתית שבה שוקע הפלאק בדפנות העורק וגורם לשינוי במבנה הדופן. כאשר יש הצטברות גדולה של רובד שומני בדופן העורק, העורק לעיתים נהפך לצר יותר ומקשה על מעבר הדם מה שגורם בהדרגתיות לחסימה משמעותית של הקף כלי הדם, ולעיתים דופן העורק הופך לחלש יותר, ואז עלולה להיווצר התרחבות מקומית (מפרצת). בשני מקרים אלו דופן כלי הדם מאבדת בהדרגה את היכולת להגיב באופן פיזיולוגי לזרימת הדם.

תהליך הנגע הטרשתי והתרחבותו נמשך לאורך שנים רבות ובדרך-כלל בא לידי ביטוי בגילאי הביניים ובאוכלוסייה המבוגרת. מחקרים מראים כי התהליך הטרשתי עצמו מתחיל למעשה כבר בגיל הילדות.

העורקים הנפגעים מטרשת העורקים ביותר הם: העורקים הכלילים, אבי העורקים, עורקי התרדמה והעורקים המספקים את תצרוכת החמצן לגפיים התחתונות.

כתוצאה מהיווצרות המתמשכת, יכולה להיווצר חסימה מלאה של כלי דם ללא תסמינים מקדימים של המחלה. חסימה זו בדרך כלל, נובעת מהופעת קריש דם פתאומי עם תהליך הטרשתי בעורק המוצר. טרשת העורקים וביטויה בלב וכלי הדם הגדולים, מהווה את גורם התמותה העיקרי בעולם המערבי, יותר מכל גורמי המוות גם יחד!

אז מה באמת גורם לטרשת עורקים:

ניתן למצוא עדויות לטרשת עורקים כבר אצל ילדים ובני נוער, ולכן חוקרים אינם יודעים בדיוק מה הסיבות להיווצרותה. עם זאת הם יודעים שהמחלה מתפתחת מהר יותר ככל שמתבגרים ומזדקנים, וכי ישנם כמה גורמים חיצוניים המגדילים את הסיכון לקות בה כגון:

רמות גבוהות של כולסטרול בדם: בדגש על רמות גבוהות של הכולסטרול הרע (LDL) ושל טריגליצרידים, ורמות נמוכות של הכולסטרול הטוב (HDL) בדם. מצב זה נובע בדרך כלל מצריכה של מזון רווי בשומנים וכולסטרול.

לחץ דם גבוה: לחץ דם של מעל 140/90 לאורך זמן.

עישון: עישון גורם לנזק בכלי הדם ומכווץ אותם, מעלה את לחץ הדם ואת רמות הכולסטרול. בנוסף, הוא משבש את כמות החמצן המגיעה לרקמות הגוף.

רמות גבוהות של סוכר בדם: עמידות לאינסולין או סוכרת שגורמים לרמות גבוהות של סוכר בדם.

משקל יתר: מעיד בדרך כלל על תזונה לא נכונה ולא מאוזנת המבוססת על צריכת פחמימות ושומנים.

חוסר פעילות גופנית: מעלה את הסיכון לטרשת ולמחלות נלוות.

גיל: החל מגיל 45 ומעלה בנשים ומגיל 55 בגברים, הסיכון ללקות בטרשת עורקים גדל.

היסטוריה משפחתית: אם בקרב המעגל המשפחתי הראשון יש גברים לפני גיל 55 או נשים לפני גיל 65, שאובחנו עם בעיות לב הסיכון ללקות בהסתיידות עורקים גדל.

סטרס: מחקרים מראים שאחד הגורמים שמניעים התקפי לב הוא מצב של לחץ או כעס.

צריכת אלכוהול גבוהה: אלכוהול מחליש את הלב ומגביר סיכויים לחלות בטרשת עורקים.

התסמינים של טרשת עורקים:

התסמינים למעשה קורים כאשר יש חסימה בעורק והחסימה קוטעת את הספקת החמצן אל האיבר.

אם ישנה טרשת עורקים בעורקים הכליליים (הקורונריים) - שמספקים דם ללב, התסמינים יהיו קשורים ללב: בשלב הראשון - הגבלה ביכולת לעשות מאמץ (כאבים, קוצר נשימה, הזעה מוגברת, חולשה). הכאבים מתאפיינים בתחושה של לחץ (תעוקה).

הם מוחמרים בזמן מאמץ, אך יכולים להופיע גם במנוחה. לעיתים ישנה הקרנה של כאבים לזרועות, לכתף השמאלית, ללסת התחתונה או לגב. הכאב יכול להיות מלווה בקוצר נשימה, בזיעה קרה או בבחילה.

פגיעה בעורקי הדם למוח עלולה לחולל אירוע מוחי פתאומי. התסמינים שלו כוללים, בין היתר, חולשה או שיתוק בגפיים ובפנים, קשיי הליכה, קושי בדיבור והפרעות בראייה. התסמינים מופיעים רק בחלק מהגוף, כמו חולשת פלג גוף אחד (חולשת צד), הפרעה במחצית שדה הראייה (ימין או שמאל) וכדומה.

מקום הפגיעה במוח הוא שקובע את אופי התסמינים. כך, למשל, פגיעה במרכז הדיבור משבשת את יכולת הדיבור, פגיעה באזור המוטורי משבשת או משתקת את היכולת להניע את הגפיים, ופגיעה במרכז הראייה במוח פוגעת בשדה הראייה. לעומת זאת פגיעה מוחית איטית עלולה להיות גורם לשיטיון (דמנציה).

טרשת עורקים פוגעת גם בעורקי הרגליים וגורמת למחלה של כלי הדם הפריפריים. זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בכאבי שוקיים ובצליעה בזמן ההליכה.

מניעת התקדמות טרשת העורקים והתפתחות מחלות לב וכלי דם, מתבצעת בשתי רמות עיקריות: הרמה הראשונה כוללת שינוי בהרגלי החיים, הכולל בין השאר: ירידה במשקל, העלאת רמת הפעילות הגופנית, תזונה מאוזנת והפסקת עישון.

אלה יכולים לצמצם את התקדמות טרשת העורקים, למנוע התפתחות מחלות לב וכלי דם, ואף עשויים אף להיות יעילים יותר מטיפול תרופתי. הרמה השנייה מתבצעת בשיתוף עם הרופא המטפל, וכוללת בין היתר טיפול תרופתי במחלות כמו יתר לחץ דם, הפרעות בשומני הדם וסוכרת.

בדיקות זרימת הדם בעורקים הכליליים:

מבחן מאמץ (שנקרא גם בדיקת אק"ג במאמץ או ארגומטריה) - בבדיקת אק"ג במאמץ (הליכה על מסילה נעה או רכיבה על מכשיר אופניים) מיועד לאבחן שינויים איסכמיים בתרשים האק"ג בזמן מאמץ. כדי שהבדיקה תהיה מהימנה מנסים להגיע לדופק מטרה (שמשתנה בהתאם לגיל הנבדק).

מיפוי לב - הוא צילום של שריר הלב בעזרת חומר רדיואקטיבי שפולט קרינת גמא. החומר הרדיואקטיבי מוזרק לווריד תוך כדי מבחן מאמץ, עובר דרך העורקים הכליליים ונקלט בשריר הלב. דרך עורק חסום או חסום חלקית עובר פחות דם מאשר דרך עורק בריא, ולכן עובר דרכו פחות חומר רדיואקטיבי. הדבר יבוא לידי ביטוי בקליטה מופחתת של החומר באזור שאותו מזין העורק. אם הנבדק אינו מסוגל לעשות מאמצים, ניתן לדמות מאמץ באמצעות מתן תרופות דרך הווריד לפני הבדיקה.

אקו לב עם דובוטומין או במאמץ - זוהי בדיקה שכוללת שני שלבים: בשלב הראשון עושים אקו לב במנוחה. בשלב השני עושים את הבדיקה במאמץ (שכיבה על מיטה וסיבוב דוושות אופניים). במהלך המאמץ בוחנים את התפקוד של דופנות שריר הלב. אם ישנה היצרות באחד מעורקי הלב, היא תבוא לידי ביטוי בירידה בהתכווצות של שריר הלב באותו האזור בהשוואה להתכווצות במנוחה.

גם במקרה הזה - אם הנבדק אינו מסוגל לעשות מאמצים, ניתן לתת תרופה דרך הווריד שגורמת לעליית הדופק ולהתכווצות מוגברת של הלב ובכך מדמה מאמץ.

CTS של הלב - באמצעות בדיקת CT ללא שום חומר ניגוד ניתן לזהות הצטברות סידן בעורקי הלב. כמות גדולה של סידן נמצאת בקורלציה לטרשת עורקים. בתהליך הזה ניתן דירוג לכמות הסידן, ומתוך כך אפשר להעריך את הסיכון לקיומה של טרשת.

CT קורונרי ("צנתור וירטואלי") - הבדיקה נעשית באמצעות הזרקת חומר ניגוד (יוד) לווריד ובאמצעות סורק חדשני שמאפשר סריקה מהירה מאוד של הלב. מתקבלת תמונה מדויקת מאוד של עורקי הלב שמאפשרת להעריך אם יש היווצרויות בעורקי הלב, ואם יש - מהי מידת חומרתן.

בדיקת CT של הלב היא הליך לא פולשני, אך היא מלוּוה בקרינה ובחשיפה לחומר ניגוד שעשוי להיות בעייתי אצל אנשים שסובלים ממחלות כליה.

צנתור כלילי - זוהי בדיקה פולשנית שמאפשרת אבחון וטיפול בהליך אחד. דרך עורק גדול - לרוב במפשעה או באמה - מחדיר הרופא צנתר, שהוא צינור דק, חלול וגמיש. את הצינור הוא מקדם בעזרת שיקוף (רנטגן) אל עורקי הלב. דרך הצנתר הוא מזריק חומר ניגוד (שמכיל יוד), וזה צובע את העורקים הכליליים. הודות לחומר הניגוד ניתן לאמוד את מידת ההיצרות או החסימה של העורקים.

היצרות בשיעור של עד 50% נחשבת לחסרת משמעות קלינית, אך כאשר ההיצרות גדולה יותר ובמיוחד אם היא בשיעור של יותר מ־70% היא נחשבת למשמעותית קלינית, לכן יש לחשוב על האפשרות לעשות צנתור או באמצעות ניתוח מעקפים.

סיבוכים מטרשת עורקים:

מחלת לב

אירוע מוחי

מחלה של כלי הדם הפריפריים

מפרצת (אנאוריזמה) בטנית

מחלת כליות כרונית

מחלות ברשתית שפוגעות בראייה.

סימני אזהרה המחייבים פנייה מיידית לרופא:

כאבים תעוקתיים בחזה.

חולשת יד או רגל

הפרעות בדיבור

הפרעות בתחושה

הפרעות בראייה

מרגע האבחון הטיפול הטוב ביותר הוא טיפול בגורמי הסיכון ובכך למנוע את המשך התפתחות המחלה ואלו הם הצעדים הבאים שיש לנקוט:

אורח חיים בריא - שמירה על משקל תקין והקפדה על פעילות גופנית סדירה 4 פעמים בשבוע. זו צריכה לכלול מאמץ אירובי שנמשך לפחות 40 דקות.

איזון רמת הכולסטרול - בעיקר יש להקפיד על כך ש"הכולסטרול הרע" (LDL) יהיה נמוך מ־130 (אצל חולי טרשת הוא צריך להיות נמוך מ־70).

איזון לחץ הדם על ידי נטילת תרופות

איזון הסוכרת (אצל חולי סוכרת)

הפסקת עישון

ובטיפול על ידי נטילת תרופות:

תרופות להפחתת רמת הכולסטרול

תרופות להורדת לחץ הדם

תרופות לדילול הדם ושיפור זרימת הדם