על פי תפיסת הרפואה המודרנית קיים טווח של מצבי בריאות וחולי בעלי גורמים ביולוגיים, רפואיים וחברתיים. רק מתוך ידיעה כיצד לשלב את כל ההיבטים האלה, יצליח רופא טוב לקדם את בריאות מטופליו. רפואת השיניים, בדומה לשאר תחומי הרפואה, דוגלת בגישה זו.
תחום רפואת השיניים הקהילתית עוסק בהעמקת הבנת ההיבטים החברתיים, הנפשיים, הקהילתיים, ההתנהגותיים, הסביבתיים, התרבותיים והכלכליים לתחלואה ובריאות - מעבר להתייחסות הביולוגית והקלינית. רפואת שיניים קהילתית הינה אחת מתשעת תחומי ההתמחויות ברפואת שיניים בישראל.
רפואת שיניים קהילתית עוסקת בשלוש רמות: הסיבה (האתיולוגיה) לתחלואה, הטיפול המעשי בתחלואה, ומניעת התחלואה וקידום הבריאות. תחומי פעילות אלו יפורטו כאן.
הסיבה לתחלואה (אתיולוגיה)
כדי להבין לעומק את המקורות לבריאות וחולי חייבים להבין בין השאר את ההיבטים הקהילתיים הרלוונטיים. ללא הבנה זו אין כל אפשרות להעניק טיפול אופטימלי. רופא/ת שיניים טוב/ת חייב/ת לקבוע את האבחנה בשלב הראשון של כל טיפול. האבחנה חייבת גם להתייחס לסביבת המטופל/ת = האבחנה הקהילתית.
לדוגמא, אם הסיבה לעששת קשורה להרגלי התזונה, ככל הנראה הרגלים אלה אינם "אינידיבידואליים" למתרפא הבודד אלא בדרך כלל משותפים לכלל הקהילה בה הוא חי.
הטיפול המעשי בתחלואה
טיפול אופטימלי חייב להתחשב בסביבה החברתית בה חי המטופל. על פי תפיסת רפואת השיניים הקהילתית אין לחכות עד אשר מטופלים יגיעו למרפאות שיניים לטיפול, ובמקום זאת אחד היעדים היא להגביר ניצול של השירותים הקיימים. לכן יש היגיון וחשיבות בתוכניות יציאה (outreach) לקהילה, באמצעות "תוכניות קהילתיות" מאורגנות תוך הקפדה על הגדרת אוכלוסיית היעד, קביעת מטרות, איתור מכשולים פוטנציאליים, השתתפות קהילתית פעילה בכל השלבים, ניטור והערכה.
לדוגמא, מטופל/ת שחי בסביבה שמזניחה את בריאותו/ה לא יטפל בעצמו עד אשר תתבסס נורמה חברתית של טיפול בשיניים.
מניעת תחלואה
אחד מעקרונות היסוד ברפואת שיניים קהילתית הוא שמניעה ראשונית, חינוך לבריאות וקידום בריאות בכל הדרכים הקיימות, תמיד יהיו הבסיס לכל פעילות קהילתית. הניסיון ההיסטורי מצביע על כך שעיקר קידום הבריאות ברפואת שיניים (כמו בכל תחומי הרפואה) הושג הודות למניעה ראשונית.
לדוגמא, עיקר התרומה במניעה הדרמטית של עששת בעשורים האחרונים מיוחסת לפלואוריד במים ובמשחות השיניים.