ניווט מהיר
פותח על ידי Startup Booster
מחקר בהדסה מצא: הפרעות שינה תורמות להגברת מחשבות אובדניות בקרב בני נוער בסיכון גבוה
מחקר שבוצע במחלקה הפסיכיאטרית בהדסה על ידי צוות חוקרי הדסה, מצא קשר ישיר בין דפוסי שינה ירודים בקרב בני נוער בסיכון גבוה, לבין מחשבות אובדניות.
המחקר אשר בוצע בהובלתם של ד"ר עמית שלו, מנהל המחלקה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר בהדסה וד"ר יואל רייטר, מומחה ברפואת ילדים והפרעות שינה בהדסה, פורסם לאחרונה בכתב העת של האיגוד האירופאי לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר (ESCAP Journal) .
קישור >> למאמר
התאבדות היא גורם המוות השני בשכיחותו בקרב בני נוער בגילאי 15-24. זיהוי גורמי סיכון הניתנים לשינוי, הרלוונטיים למתבגרים, הינו חיוני למניעת התאבדות ולמרות שדפוסי שינה נקשרו לאובדנות במבוגרים במחקרים קודמים, הרי שחסרים מחקרים ברחבי העולם שבדקו קשר זה בקרב בני נוער.
החוקרים במחקר זה שמו לעצמם למטרה לחקור את הקשר בין מאפייני שינה לבין מחשבות אובדניות ביום המחרת בקרב בני נוער בסיכון גבוה, מתוך מחשבה שפגיעה בשינה עשויה להוביל להחמרה במחשבות אובדניות.
אוכלוסיית המחקר כללה 29 בנות בגיל ההתבגרות בגילאי 12 עד 18, שאושפזו במחלקה הפסיכיאטרית בהדסה עין כרם, בעקבות ניסיון התאבדות או עקב כוונה אובדנית במהלך החודש שקדם לאשפוז.
דפוסי השינה של המשתתפות במחקר נמדדו בשני אופנים - הערכות אובייקטיביות באמצעות אקטיגרפיה (שעון מחקרי למדידת לניטור שינה), והערכות סובייקטיביות באמצעות יומן שינה למילוי עצמי.
בדיקת האקטיגרפיה מתבצעת באמצעות מכשיר קטן דמוי שעון, המתעד את דפוסי הערות והשינה במשך תקופה של עשרה ימים ומסכם אותם.
במקביל המטופלות מילאו יומן שינה בו תיעדו את השעה בה נכנסו למיטה והשעה בה התעוררו. כמו כן הן ביצעו הערכה של הזמן שלקח להן להירדם.
לאורך תקופת מדידת השינה, מחשבות אובדניות הוערכו על ידי צוות החוקרים באמצעות שאלון המבוסס על השאלון המתוקף קולומביה, C-SSRS, להערכת חומרת המחשבות האובדניות.
המחקר הינו מחקר אורך שממשיך לעקוב אחר המטופלות למשך שישה חודשים לאחר השחרור, אולם, התוצאות המוצגות במאמר הינן מעשרת ימי מדידת השינה בתחילת האשפוז הפסיכיאטרי.
תוצאות המחקר מצביעות על קשר מובהק בין משך הזמן שלוקח להירדם בלילה (SOL)לבין הסיכוי לקיומן של מחשבות אובדניות ביום שלמחרת, כאשר על כל דקה נוספת שלוקח להירדם (כלומר - זמן ארוך יותר עד שנרדמים), גדל הסיכון למחשבות אובדניות למחרת ב-6%. בנוסף, נצפה קשר הפוך (שלילי) בין משך השינה הכללי בלילה (TST) לבין מחשבות אובדניות למחרת, כאשר כל ירידה של שעה בזמן השינה בלילה מגדילה את הסיכויים למשאלת מוות ב-43% (קשר זה היה גבולי מבחינת מובהקות סטטיסטית).
המחקר למעשה מדגיש את משחק הגומלין בין דפוסי שינה וחשיבה אובדנית, כאשר הזמן שלוקח להירדם ומשך השינה בלילה ממלאים תפקיד משמעותי ועשויים להוות גורמי סיכון חשובים בהערכת הסיכון לאובדנות בבני נוער. בנוסף, המחקר מדגיש את החשיבות של ביצוע מחקרי המשך הבוחנים את תפקידו של טיפול בהפרעות שינה כאמצעי להפחתת אובדנות בבני נוער.
"נכון להיום, הערכת הסיכון להתאבדות בקרב בני נוער מסתמכת במידה רבה על שיקול דעת קליני, שנמצא כבעל ספציפיות נמוכה, ועלול להוביל להערכה שאינה מדודה מספיק ולכן גם פחות מדויקת", מסביר ד"ר עמית שלו, מנהל המחלקה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר בהדסה וממובילי המחקר. נתונים שנאספו מראים שכשליש מהאנשים בעולם שמתו בהתאבדות היו תחת טיפול או מעקב של שירותי בריאות הנפש בשנה שקדמה למעשה האובדני שלהם. יתרה מכך, מחצית מהאנשים הללו אף ביקשו סיוע מהמטפלים העיקריים שלהם במהלך החודש שלפני אותו אירוע אובדני.
ד"ר עמית שליו מוסיף: "המחקר שלנו מדגיש את חשיבות חקר השינה והקשר שלה להפרעות נפשיות באופן כללי, ולאובדנות בבני נוער בפרט. שינה קשורה בתהליכי למידה, וויסות רגשי, תפקודים ניהוליים, אימפולסיביות, דיכאון וחרדה. תוצאות המחקר שופכות אור על תפקיד השינה כגורם סיכון מיידי לאובדנות בבני נוער. בנוסף, לאור הקשרים הרבים בין שינה להפרעות נפשיות ולסיכון אובדני, אנו משוכנעים שיש לבחון מחקרית את התועלת של הטיפול בבעיות שינה ככלי להפחתת סיכון אובדני באוכלוסיות רגישות."
כרקע לביצוע המחקר וחשיבותו, צוות החוקרים הדגיש במאמרו כי ההערכות הנוכחיות לסיכון להתאבדות של בני נוער, מבוססות בעיקר על גורמי סיכון מעברו האישי והמשפחתי של המטופל, כולל פסיכופתולוגיה, ניסיונות התאבדות קודמים, מצוקה בילדות, פסיכופתולוגיה הורית והיסטוריה משפחתית של אובדנות המכונים "גורמי סיכון דיסטליים", אשר במידה וקיימים יכולים להצביע על סיכוי מוגבר לאובדנות, אולם גורמי סיכון אלו אינם מצביעים על עליה או ירידה בסיכון בזמן אמת, ועל פיהם קיים קושי גדול לקבוע את רמת הסיכון המיידי.
לכן, מחקרים אחרונים שבוצעו בתחום האובדנות, התמקדו בזיהוי גורמי סיכון פרוקסימליים, כלומר הקרובים והמשמעותיים ביותר להתנהגות או החשיבה האובדנית, אשר עשויים להגביר את תהליך ריבוד הסיכון ולסייע בזיהוי סכנה מיידית יותר להתאבדות מאשר גורמי סיכון דיסטליים בלבד. הממצאים היו כמעט ברורים מאליהם: גורמים כמו הסלמה מהירה של מצוקה רגשית, הפרעות ביחסים חברתיים ושימוש חריף באלכוהול, היו קשורים להתנהגות אובדנית ונחשבו כגורמי סיכון פרוקסימליים לסיכון מיידי.
לצערינו, למרות מחקרים רבים שבוצעו בעשורים האחרונים , עדיין יש "פספוסים" רבים בתהליך הקליני להערכת הסיכון לאובדנות אשר עודנו רחוק מלהיות מדוייק ומהיימן.
מאחר וקשיי שינה נמצאו כקשורים ישירות למצבים פסיכיאטריים רבים ולאובדנות באוכלוסיה המבוגרת, ובשל חוסר במחקרים סביב בני נוער בהקשר זה, הוחלט לבחון את הנושא והשפעתו על מחשבות אובדניות באוכלוסיה זו.